"לפני כמה שנים. הרבה. הגיע איש.
הוא בא בריצה, כאילו הוא בורח ממשהו. מישהו רדף אחריו. הרודף מת. הם הרגו אותו וקשרו את הנמלט- את איידן. הוא סיפר להם שהוא בורח והוא בדרכו אל מקום מסתור שאשתו מסרה לו.
ידעת שאיימי היתה רופאה כאן? לא כאן ממש אלא בעירק והיא הכירה המון אנשים ומצאה אינספור חברים..."
האישה נאנחה ואז המשיכה.
"החברים פה סירבו לשחרר אותו. הם לא רצו שיגלו עליהם בעולם. אף אחד לא יודע על קיומם, נכון להיום לפחות.
איידן סיפר להם על החבורה שבה היה שותף והם קיבלו אותו. במקום להסתתר היכן שאיימי רצתה, הוא נשאר כאן.
עברו כמה חודשים והחבורה נדדה. איידן השתלב יפה כאן.
שודדים נתקלו בהם בדרך והם השתלטו על האזור. השודדים מתו. המבנים האלו הפכו למגורים שלהם.
ואז איידן נרצח.
זה קרה אחרי שהמנהיג מת. החזקים מתמודדים על המנהיגות ורק החזק ביותר נשאר בחיים. איידן לא שרד."
היא השתתקה. נתנה לגרייס את הזמן לעכל את חלקו הראשון של הסיפור, לפני שתמשיך.
"מה עוד?" אמרה גרייס וסימנה לאישה להמשיך.
"שכחתי להציג את עצמי! תקראי לי סלי.
בכל מקרה. איידן הספיק לספר את סיפורו.
הוא סיפר שיש לו בת. היא היתה בת שנה כשעזב אותה מאחור.
הוא ניסה להימלט ומישהו ניסה להרוג אותו. הוא אומנם השיב אש אבל הבריחה לא היתה אפשרית, אז הוא שמט את חבילת הבד שכללה גם את ביתו וברח.
הוא לא מתחרט, כך טען, הוא מאמין שמי שמצא את הילדה ישמור עליה.
הוא סיפר שהרודף המקורי נעלם ומישהו אחר היה שם, הוא נקלע לאזור אש קיים.
הוא דאג לאיימי אבל גם כעס עליה המון.
הוא אהב לספר שהיא אשמה בכל הצרות שלו"
"אתם חושבים שאני הבת שלהם?"
"את יודעת מי זו מרי? היא היתה עמיתה של איימי והן היו רופאות יחד באותה מחלקה. היא מצאה אותנו ושאלה על הילדה.
היא ידעה שהילדה בחיים, רק לא ידעה איפה. היא אמרה לנו שיום יבוא והילדה תבוא לגלות את האמת. ואנחנו נדע שזאת היא ברגע האמת. שילוב של אביה ואימה.
מרי נתנה לנו תמונות. של התינוקת, של איימי ושל איידן כדי שנזהה"
"ואני דומה לה מאוד"
"לא ידענו. החבורה שמעה- ממקורות המודיעין שלה- שמגיעה רופאה למחלקה. רופאה צעירה מאוד...
להתקרב למחנה לא היתה אפשרות ולכן להפיל את המטוס היה בעיניהם הפיתרון המושלם"
"איפה שאר הנוסעים של המטוס?"
סלי הנידה בכתפיה. היא לא ידעה את התשובה.
האיש שהשגיח עליה בחדר נכנס והתקרב אל גרייס באיטיות מאיימת.
"מה-?" היא לא סיימה את המשפט והכל החשיך.
"אתם באמת לא חייבים" אמרה גרייס כשפקחה את עיניה.
ידיה ורגליה חזרו להיות כבולות למיטה והיא לא יכלה לזוז.
"הם לא רוצים שתברחי"
"סלי? אז תגידי להם שאני לא אברח. אין סיבה שאעשה את זה. לפחות לא עד שאמצא את חברי"
"אילו יכלו להאמין לדברייך, אבל הם סומכים על איש מלבד עצמם"
"מה הם מתכננים לעשות לי?"
שתיקה. לסלי לא היתה תשובה והיא הביטה בקיר האפור.
"זה משהו רע?"
"אינני יודעת"
YOU ARE READING
Her War
Actieכל שיכלה לעשות זה רק לבהות בשער הסגור בעיניה הגדולות שנצצו בגוון חום וקיוו שיבוא היום ויוכלו לראות מעבר. היא חיה כאן מילדותה. לא היא לא יתומה. והם טרחו לומר לה שוב ושוב, כמו כדי לדכא אותה, שמצאו אותה נטושה ביערות שמקיפים את האחוזה ושהם, מנהיגי המקום...
