Her War

הסיפור

"הגעתי כשהייתה בת 12, אנחנו בני אותו גיל. הייתי פצוע. תאונת דרכים בה הורי נהרגו. פציעות נוראיות. גרייס התנדבה אז במרפאה כחלק מלימודי הרפואה וכשהגעתי בשעת ערב מאוחרת זכיתי בטיפולה המסור. היא לא עזבה אותי לרגע. הניתוחים שעברתי והצעקות שפלטתי בשנתי. היה לא קל כלל וכלל. אבל היא לא נכנעה לי ולסבל שבטח הסבתי לה, היא היתה שם בכל זמן שיכלה. מאז נותרנו קרובים. חברים טובים. למבחנים למדנו יחד, למרות שמעולם לא היינו צוות.  ואז קראו את שמי. אני מצטער שלא נפרדתי ממנה אז. הייתי שבור מהעובדה שלא אשוב לראותה בעתיד" הם שתקו רק לרגע קצר וסם הזדקף "עכשיו תורך, איך הכרתם?"

דן סיפר על הגעתו, שבוע לפני המבחן ועל שעות הלימודים וההכנות לקראת הבחינה. "במבחן החדירו לי חומר לגוף. סבלתי כמו שלא סבלתי מעולם אבל היא לא עזבה. היא הצילה אותי. תוך יום היא שבה עם תרופה" "כמה טעויות היו לך במבחן?" שאל סם ודן השיב "אחת על מלריה מלאכותית, למה?"
"אני מסיק שחלית באותה מלריה מלאכותית, אני טועה?" דן הביט בו מופתע "איך ידעת? אתה לא במקרה אומר ש-"  "כן. זה בדיוק מה שאני אומר. המבחן הציוותי נועד כדי ללמוד מטעויות, וזה נעשה בדרך הטובה ביותר. על בשרכם... אחד בוחר כאב- את הטעויות של שניהם. השני בוחר מכשול- לפתור את המחלה שנוצרה מערבוב מחלות. במקור צריך לפצל את הנתונים עד למציאת המחלות. לכם היה קל. רק אחד"
"אבל, זה מסוכן! ערבוב מחלות יכול לגרום לקריסת מערכות! איך זה הגיוני שלא מתו אנשים?"
סם הניח יד מרגיע על כתפו של דן וניסה להסביר "האחוזה נמצאת בראש רשימת הרופאים והמתמחים בעולם בתחום הבריאות. הם מכירים את הסיכונים ואת התוצאה של ערבוב מחלות. במידה ויש סיכון, חבר הצוות ישא במחלה אחת והשני באחרת, הם יכולים גם לעבוד יחד, אם המחלה לא השביתה אותם לגמרי. ויש אפשרות שהמבחן יהיה ארוך. ריפוי מחלה אחת ואז מחדירים מחלה אחרת עד שפותרים את הכל"
הם שתקו רגע וסם הניח לדן לחשוב.
"אז..." ניסה דן לנסח את השאלה "מה קרה לגרייס?" סם איגרף את ידיו וניסה לשלוט בכעסו "חבריה לצוות ידעו ברובם על הבחינה. הם גם ידעו במה טעו וסירבו לשאת בכאב. פעם אחר פעם היא נבחנה על טעויות של אחרים. היא למדה מזה, המון. אבל באותה מידה היא גם סבלה. היו בחינות שחבר הצוות נכשל בכוונה, הם לא רצו לעבור. היא חלתה לשלושה חודשים ואז המרפאה נתנה לה נוגדן והכשילה את שניהם. היא בכתה ימים ולילות. ולמדה לכל מבחן שהיה. אבל הם עברו. והיא לא"
דן כעס. סם כעס. שניהם כעסו. גרייס היתה אהובה על שניהם והם דאגו לה.
"אז מה טיב היחסים בינכם?" שאל סם והם עקבו אחרי גרייס שחצתה את הרחבה עם המפקד. "אנחנו כמו אחים. היא אולי לא רצתה אח אבל מצאתי בה את האחות הגדולה. אחרי שאחי התאום נהרג חסרה לי מאוד האוזן קשבת והכתף התומכת והיא, במודע או שלא במודע, עושה את שניהם, מה איתכם?" סם הרהר רגע "אני לא בטוח. אני אוהב אותה. מאוד. אבל אני לא בטוח מה היא חושבת עלי. היינו כמו אחים עד שעזבתי, אני חושב שהיא קצת פחות מחבבת אותי עכשיו"
הם ישבו רגע נוסף ואז דן קם "אני הולך לישון. תצטרף אלי לאוהל, יש מיטה פנויה כי ריקו במשמרת" סם הודה לו והם פנו לישון.

****

גרייס חייכה וסגרה את מחיצת הבד, שני האנשים שהכי אהבה הפכו לידידים.

______________

אז..... כתבתי פרק נוסף, קצת יותר שיח והרבה פרטים על הדמויות.
אם יש שאלות הערות או הארות, אקבל בשמחה.

תגיבו, תשתפו ותמשיכו לקרוא....