-השותפים 2-

השותפים 2:פרק 4.

השותפים עונה 2 :
פרק 4-

הכתובת נשלחה לנייד,לא עניתי,הייתי נסערת מדי, כועסת מדי
קללתי את עומר,כעסתי אליו ולא הבנתי אך הוא מסוגל
״אלה תעני לו״קולה של רוני נשמע לפתע והיא מצליחה להוציא אותי מהשתהות שלי ואני נושמת עמוק ״לא רוצה שום קשר איתו״אני עונה ויוצאת מביתה,הנפש שלי היא לא כדור פינפונג
שאפשר לשחק איתו,כאבתי כאבתי מספיק מוות של אדם חיי.

~~~
יומיים לאחר מכן:
בועז היה טרוד בדבר מה והיה ניתן להבחין בכך הוא לא היה החלטי בפעולותיו ובכל שלוש דקות שעברו יצא ממשרדו וחזר אליו לאחר ארבע שניות אווה התבוננה על השעון ועליו בכל פעם שהופיע ומבלי לומר מילה היה ניתן להרגיש שליגל רוצה להטביע אותה בתוך האסלה רק בגלל כמה רגעים של התבננות
״אלה״הוא מניח את כפות ידו על השולחן הכתיבה שלי ואני מרימה את מבטי אליו מקווה שלא יטיל עלי תפקיד של שליחה
״ארוחת צהריים?״הוא שואל ואני מבינה שאם ליגל רצתה להטביע את אווה אז אותי היא רוצה לתלות ולעשות וודאי הריגה ״לא תודה״אני משיבה בחיוך בישני ומחזירה את עייני
לדף מקווה שיבין את הרמז ויתנדף לי מהאזור זה אכן קורה רק שמבטה של ליגל נראה לפתע כמו חתול שמעוניין לטרוף עכבר
״מזה היה עכשיו?״אווה לוחשת לעברי בעיניים מקופצות אני לא יודעת אם היא מתכונת לכך שאחרי ארבע חודשים בועז מזמין אותי לצאת לארוחת צהריים או שהיא מופלאת מהמבט של ליגל
״לא ברור״אני משיבה ומעבירה דף בחוברת הלא ברורה שבועז נתן לי לסמן את הנקודות החשובות ״שמת לב שהוא נחמד אליך לאחרונה?״היא לפתע מלמלת ואני פשוט מגיבה באנחה,חבבתי את אווה אבל כל מילה מהמין השני הייתה מובילה אצלה להתאהבות ואולי בגלל זה חיבבה את בועז למרות שלא אמרה את זה ברייש גלי ״חסר לך ואת נוגעת בו״יד בעלת לק בצבע ורוד מונחת על שולחני אני מבט מרימה את הראש וללא פלא שוב היא,ליגל אחרי ארבעה חודשים איתה במשרד למדתי לא להשקיע זמן מאמץ או מחשבה בדבריה אז אני פשוט אומרת שתהנה איתו והיא נעלמת די מהר מהאזור שלי

נכנסתי למכונית החמה השמש גרמה לרכב להרגיש כמו תנור לוהט אני מניחה את הפאלפון על מכשיר המחובר לשמשה הקדמית אני יודעת שגם היום אצטרך לסנן את רוני,עידן,ודניאל
גם היום אשתדל לא להיכנס להודעה שנשלחה לפני יומיים
וגם היום אני אשתדל לא לבכות ולכעוס על העולם.נגמר לי הכוחות לבכות,נגמרו לי הכוחות לחיות את הכאב אני אהיה חזקה בשבילי ובשביל עלמה הוא לא ישחק בלב שלי הוא בחר להיעלם שהתמודד הוא בחר לגרום לכולם לחשוב שהוא מת
ועכשיו-שיתמודד גם אם זה בלעדי,שהתמודד.
אני מחזירה את מבטי מהרמזור לפלאפון שצלצל ומעבירה את ידי בכדי לענות לאבי ״הלו אבא?״אני מלמלת ועוברת כיכר
״לא אבא...דניאל״קולו נשמע ואני מרגישה שכאב יד פוקד אותי
״לפני שאת מנתקת תקשיבי שנייה״הוא ישר אומר לפני שאני נוגעת בלחצן האדום ומנתקת את השיחה ״אני מבין הייתי חרא אח,שקרתי לך תקופה...אבל תני לי להסביר מגיע לי הזמנות״
״הזדמנות...״אני לוחשת בהומור כואב בני לבין עצמי
״אלה לכולם מגיע הזדמנות כמו שנתת לאבא הזדמנות,תני גם לי
להסביר את הדברים אני מתחנן ״הוא מבקש ואני נושכת את שפתי ״אוקי״אני נאנחת תוך כדי לא יודעת עד כמה שלמה עם ההחלטה שעשיתי