-השותפים 2-

חלק א:פרק סיום.

כפיים לכתובת (אני)שערה מחמש בבוקר,ונשארת ערה בכדי לכתוב פרק,זה ראוי להערכה יש לציין...סתם אני צוחקת,אני זו שצריכה להעריך את אהבה שלכם,ואת
המילים המדהימות תודה שאתן חלק בלתי נפרד מהחיים שלי אוהבת עד הגג -סורי על טעיות אין לי זמן לעבור על הפרק-

חלק א׳:
פרק סיום

הכלים השוטפים והנקיים יצרו מגדל משלהם,על השיש במטבח ,רק עלמה אוכלת בבית הזה,לפחות בשבועיים האחרונים אבל עדין הכלים נערמים אחד על השני,אני לא פועלת כמו פעם,אני לא מסוגלת,ועומר לא מסוגל אני רואה את העינים העוצבות שלו והלב שלי כואב,אני שונאת את עצמי,ואני שונאת את המצב הזה אבל קשה לי להתקרב אליו אני בטוחה שבלב הוא שומר כעס שהוא מרגיש שאני אשמה במוות של הילד שלנו,גם אם הוא לא אומר את זה בפה מלא,גם אם הוא מנסה להיות הכי מבין בעולם,קשה לי להאמין שהוא לא כועס עלי,ואני מבינה אותו,אני כועסת על עצמי אז למה שהוא לא יכעס עלי?

אני מחזירה את הכלים לארון,את הסירים למקומם שונאת את הרעש בעת החזרתם אבל הפעם הרעש כמעט מנצח את הקול הפנימי שצועק לי שאני אשמה,שאני הרגתי את הילד שלי...

״תביני כבר שאני לא אעלם לך אף פעם!ואני לא סהר!״עומר צועק כשהוא נכנס לבית אני שומטת את הסיר מדי,הוא משמיע רעש די חזק,אבל אני דוממת כשאני רואה את עומר כשעיניו נפוחות אדומות והוא זורק את מפתח הרכב על הריצפה,גם הוא משמיע רעש כמו כמו של צעקה

״מתי תביני שאני אוהב אותך!ואני אוהב ללא תנאים,ללא הפסקה וללא שנאה,אין בליבי שנאה,ואני לא מאשים אותך בדבר!אני מאשים את עצמי שלא הייתי איתך ואני כועס עלי שנתתי לך לחשוב שאני מאשים אותך,וכן אני גם כועס עלייך
שאת מסוגלת לחשוב,שאני מאשים אותך במשהו,שאני כמו סהר
את הדבר הכי יקר לי,ואני לא רוצה מישהי אחרת,ואני כאוב לא רק על מות התינוק שלנו,אלא גם על מוות הזוגיות שלנו,ואני לא מסוגל אלה אני לא מסוגל להמשיך במצב הזה שאת שותקת
ושוב...אני ל...״