-השותפים 2-

השותפים 2:פרק 6.

השותפים 2:
פרק 6

אלה זרקה את גופה על הספה והדליקה את הטלוויזיה,פעם בשבוע אחרי שעלמה היתה נרדמת היא נהגה לצפות
בתוכנית שהיתה משודרת בטלוויזיה וביתר ימי השבוע ברגע שעלמה היתה נרדמת היא היתה מסדרת את הבית והולכת לישון
בימי חמישי הייתה מרשה לעצמה להירדם קצת יותר מאוחר, ולפעמים גם לצאת אך זה היה קורה לעיתים רחוקות בכל זו היא נאלצה בכל פעם לחפש בייביסיטר אמינה,הגונה,ואחראית .

נקודת מבט אלה:
זמר האופרה שר בקול מעט צעקני מה שגרם לי להנמיך את עוצמת הקול ולקוות בכל מעודי שעלמה לא תתעורר מקולו המחריש,הסתכלתי על דלת חדרו של עומר היא היתה סגורה אך הוא לא שב לדירה.קמתי מהספה והתקדמתי אל עבר חדרו מאז שהוא מתגורר פה נמנעתי מלהיכנס לחדרו אבל משהו שהוא מעבר לקול הפנימי שלי גורם לי להימשך לשם אני פותחת את הדלת והריח מציף אותי מעלה לי זכרונות ישנים שחורטים לי בכאב את הראש והלב אני מיד יוצאת סוגרת את הדלת ומתנשפת מעולם לא אבין מה הדבר הזה שיש בעומר שגורם לי להרגיש כל כך מוצפת רגשית,פיזית עד לרמה שאני כמעט משותקת.אני חוזרת במהירות לספה וטלוויזיה תוהה בני לבין עצמי איפה הוא?השעה כמעט אחד בלילה,תמונה של בחורה מנשקת אותו עולה לראשי אבל אני מהר מאוד מתעשתת ומוחקת בכח את התמונה מהראש ונושמת לאט תשחררי!

הדלת לאט לאט נפתחת אני מעבירה את מבטי מהטלוויזיה לשעון שמסמן שהשעה כמעט שלוש והישר אל הדלת.עומר נכנס הוא נראה עייף וחסר כוחות אבל שהוא קולט את פני משהו במבטו משתנה ״למה את ערה?״הוא מקבץ את גבותיו
״יש תוכניות מעניינות בשעה הזו..״אני מתרצת בעודי מבינה שאני צופה בשידור חוזר של איזו תוכנית בישול ששודרה כנראה לפני שבועיים שלוש ״כן אני רואה״הוא מלמל ומתיישב
״אז את כבר לא שורפת אוכל?״הוא משלב את ידו בהומור ואני פותחת את עיני בחדרה ומכה אותו ״לך תזדי**״אני מקללת והוא נראה חרד יותר ומשועשע יותר ״הילדה שפגשתי שונה..״
הוא לוחש לרגע והחיוך במעט נמחק מפני ״כן היא הפכה להיות יותר מפוקחת וערנית״אני מדברת על עצמי בגוף שלישי והוא נוטל את השלט ומחליף ערוץ ״איי אדון עומר!״אני כועסת לרגע
עד שהוא עוצר על ערוץ שבו משודרת התוכנית,התוכנית שלנו
״חברים״(friends) "מישהו פה מכור״אני מקפלת את רגלי ומזיזה את שיערי לצד השני ״מעניין בגלל מי...״הוא לוחש וחולץ את נעליו.

דפיקה בדלת נשמעת ואנחנו מתבוננים אחד על השניה קרב מי יקום לפתוח את הדלת,ממש כמו בעבר ״הבית שלך״הוא מלמל ואני פולטת אנחה וקמה אל עבר דלת הבית,שאני מניחה שכל
הנראה דניאל עונד מאחורי הדלת ״דניאל כמה מפתיע״אני אומרת בטון משועשע ומאפשרת לו להיכנס לתוך חלל הבית ״עומר״הוא פותח את עיניו לרווחה ומחזיר את מבטו אלי ״חזרתם?״הוא לוחש לי ואני מהנהנת לשלילה ״אני פה עד שאקבל את הדירה שלי״עומר לפתע עונה ואם נדמה לי שהוא לא שמע אותי או את דניאל אני מתוודה לאמת ״שכחתי את המפתח אצל אבא,איפה הרזרבה שלי?״הוא שואל ומתקרב אל עבר עומר כשהם מתחבקים ואני מחפשת את המפתח לדירה שלו ״קח דביל״אני זורקת לעברו את המפתח שנוחת קרוב לעומר שמעביר אותו לדניאל שיושב לצידו ״אחותך מעוניינת להוציא לי עין או משהו כזה״הוא אומר ואני צוחקת ״אחרי מה שעשית מגיע לך״אני משלבת את ידי בהומור ועומר מגחח אני קולטת שדניאל מעביר את עיניו ממני לעומר ומבינה ששכחתי שהוא נוכח בחדר ״אוקי,אני די מיותר פה״דניאל לוחש ואני מרגישה שהלחיים שלי קצת סמוקת,אך שעה עם עומר גורמת לי לשכוח את כל הכעס שיש לי אליו (?)