-השותפים 2-

השותפים 2:פרק 5.

השותפים עונה 2:
פרק 5

דפיקה בדלת נשמעה,התעוררתי בבהלה החדר חשוך לחלוטין ואם לרגע חשבתי שהתעוררתי מאוחר והשמש זרחה
כשהבטתי על חרצי התריס הסגור הבנתי שנלחצתי לשווא.
אני קמה לאט מהמיטה מכניסה את רגלי לנעלי הבית ומתקדמת אל עבר הדלת בתקווה שמדובר בדניאל ששכח את המפתחות לביתו ובא לקחת את הצרור שלו שנמצא אצלי
אני משפשפת את עיני וביד השניה פותחת את הדלת אבל זה לא דניאל אלא עומר שלרגע משפיל את ראשו אל שטיח הכניסה ואז מרים את מבטו לכיוני,למעשה עבר חודש מאז השיחה שלנו
חודש בנתק מוחלט שמעתי עליו מידי פעם מהסביבה אבל לא יותר מזה ״סליחה שהערתי אותך״הוא אומר ונושך את שפתו התחתונה ״אני מקווה שיש לך תירוץ טוב לכך״אני מלמלת בחוסר רצון לשמוע אותו ״אוקי הבנתי,ביי...״עומר אומר כשהוא קולט את המבט הקר והקפוא שלי ובתגובה מחזיר לי מבט עייף ואפילו מייואש ״רגע עומר״אני אומרת עוד לפני שהוא מספיק להתרח,עדין למרות הכל המבט הזה משפיע עלי
״תכנס״אני משיבה וזזה מעט בכדי לאפשר לו לעבור ובמקרה או שלא,גופו לרגע מתכחכך בגופי וגל של צמרמורת בלתי רצויה עוברת בגופי.

״בבקשה״אני מניחה על השולחן את כוס החרסינה נס בהיר מעט מים הרבה חלב וחצי כפית סוכר בדיוק כמו שהיה רגיל לשתות
בתקופה ההיא שהיינו יחד ״הכל בסדר עומר?״אני שואלת כשאני מבחינה שהוא לא מחובר,לא לגמרי מרוכז העינים הכחולות נעוצות במקום לא ברור בחלל הבית ואני כמעט מושיטה את ידי לגעת בידו אבל נמענת אני יודעת לאין זה יוביל
״אני צריך עזרה אלה״הוא לוחש ומסתכל לתוך עיניי כיאלו היה לכוד עד כה בעניין ויצא ממנו ״מה העניין?״אני משלבת את ידי ובוהה בו נזכרת כמה יפה הוא,כמה התגעגעתי לנוכחות שלו ״אני צריך מקום לישון בו הערב״הוא אומר ובמביט לתוך עיני ״הוצאות המשפט ובכלל בשנים האחרונות היו הוצאות כלכלית, חזרתי לעסקים ולמועדנים אבל יקח מעט זמן עד שיוכל להרשות לעצמי לקנות או לשכור דירה...את האדם היחיד שאני מסוגל לבקש ממנו להארח אותי,אני יודע זה נשמע מוזר אבל אחרי הכל אני לא מסוגל לבקש מאבי לשלם על דבר״
״אוקי...״אני נאנחת ונושכת את שפתי התחתונה אני רואה שהוא מצפה למענה אבל קשה לי,אני חלוקה בליבי ״להערב״
״אוקי״אני עונה בטון יותר החלטי וקמה ממקומי הוא מחייך חיוך קטנטן,אני משיבה בחיוך זה בלתי נמנע...

קיר מפריד בנינו ולמרות זו אני יכולה להרגיש את האנרגיה הזו
את הנוכחות שלו הכביכול רחוקה אבל גם קרובה,העובדה שהוא בחיים עדין גורמת לי לחוש שאני מאבדת עשתונות ובכלל כל
מה שקשור לעומר גורם לי לצאת מעצמי וגורם לי ללבוש מישהי אחרת,מישהי מאוהבת,מישהי אולי אפילו אבססיבית מישהי שכל כך רוצה ויחד עם זה כל כך מפחדת,מפחדת שהמצב ישבר,מפחדת מחוסר איזון ומפירוק.

~~~

״עלמה עוד דקה שמונה קדימה!״אני קמה בבהלה מהמיטה כשאני רואה את מחוגי השעון קורבים לשעה שמונה,עלמה אמורה להיות בגן ואני אמורה להיות בעבודה אבל נסחפתי לשינה עמוקה ובפעם הראשון מזה זמן-שעון המעורר לא העיר אותי ״עלמה״אני יוצאת מחדרי אל עבר חדרה אך אני עוצרת באזור הסלון שעלמה יושבת על כיסא הבר השחור לידה כוס שוקו ומספר פנקקים על צלחת חרסינה לבנה שהיא ועומר משוחחים בניהם ״בוקר טוב ?״אני תוהה לרגע בני לבין עצמי
כשהם מבחינים בי ומסתכלים עלי,מבטי תקוע על עומר אני מצמצמת את עיני ״בוקר טוב אמא״עלמה אומרת בקול צוהל
יתכן בגלל שהיא בעצמה מרגיש שיש ׳פיל׳נסתר בחדר ״הכנתי עם עומר פנקקים,עומר נחמד,עומר יכול להישאר פה לתמיד?״ היא שואלת ואני מסמיקה לרגע ומסיטה את מבטי אליה ״נדבר על כך ...עכשיו את צריכה לקום להתלבש וללכת לגן״אני מנסה לא להינמס משני האנשים שהכי יכולים להשפיע עלי 
״עלמה עבדת עלי!״עומר לפתע אומר בהומור והיא מניחה את ידיה על שפתיה ומתגלגלת מצחוק ״עבדת על עומר?״אני שואלת ומלטפת את שיערה ״היא אמרה שבימי חמישי אתן נשארות יחד בבית,והיא לא הולכת לגן״עומר ענה והחל לדגדג
את עלמה שצחוקה הלך וגבר...הבנתי שכעת אני צריכה להתמודד עם שני ילדים ולא אחת ״טוב יאלה קדימה עלמה״אני שומרת על טון הדיבור שלי אך אין ספק שמשהו בו נשמע רך יותר,אני לא מצליחה מלעצור את עצמי מלהתמוגג משניהם
אני מניחה את כף ידי על כתפו כסימן שיעצר מלגדג אותה
לרגע נדמה לי שהוא קופא אבל לאחר שנייה הוא נעמד ומחייך לעלמה חיוך קטנטן ״להתלבש נסיכה קדימה״אני אומרת בחיוך
״אמממא בבקשה אולי אני אשאר בבית״היא מתחננת,עלמה אהבה ללכת לגן אבל לעיתים העדיפה להישאר,יצאה לי לחשוב
על איזה התמודדות תהיה לי כשהיא תגיעו לבית ספר ואז אולי אהפוך לאמא שרודפת אחרי הילד לקום לבית ספר ולהגיע בזמן ״אני עובדת אפרוח,ואת לא נשארת לבד״אני משיבה
״אז אני אהיה עם עומר,מה הבעיה?״היא אומרת בקלילות
״מה אתה אומר עומר?״היא שואלת ומסתכלת עליו מבט מלא
בערצה,כן כנראה שגם הבת שלי נפלה בקסמיו
״לי אין בעיה,כל עוד אמא מסכימה״הוא משיב ומחזיר את ההחלטה לידיים שלי ואני מגרדת בשיערי לרגע ״אוקי,תישארי״
״יש יש יש!את האמא הכי טובה העולם״היא קופצת עלי לחיבוק
ועיני פוגשות את עומר והוא מחייך חיוך מאושר חיוך אמיתי