-השותפים 2-

השותפים 2:פרק 18

עם בקושי שעות שינה (שעתיים נחשב?)אז אתנצל מעכשיו על טעיות שגיאות וכו,תהנו;

השותפים 2:
פרק 18-

השלווה שנכנסה לבית בשבועות האחרונים הורגשה לכולם
החיוכים של כל אחד מאיתנו היו אמיתיים,ואני בעיקר מרגישה
שהעולם מחייך אלי.אני יודעת בחיים לא הכל חיובי אבל בכל בוקר שאני פוקחת את עיני אני יכולה להודות,להודות שעומר שלי,שעלמה שלי,שלמרות העליות והירידות יש רגעי נחת.

אני שולפת ספר מארונית הגדולה,בזמן ששניהם ישנים אני יכולה להרשות לעצמי לקרוא,להתנתק קצת ולהיכנס לתוך עולם אחר כהרגלי אני בוחרת ספר דרמה ואקשן ומתיישבת
על הספה בסלון שלידי כוס הנס של הבוקר והספר בעל הכריכה הקשה והרקע השחור.

נסחפת לתוך עולם אחר לחולטין,למסע של הדמות המרכזית אחר בתו שנעלמה בחופשת הקיץ במשמורת שלו,לאחר שהתברר שאינה עובדת בבית מלון בניגוד למה שהיא אמרה לו.
״פאק פאק פאק״קולו של עומר מוציא אותי מהספר ומהדמות אני נדרכת בישיבתי מצפה לראות אותו יורד במדרגות כשהוא עצבני על אחד העובדים,אך זה לא קורה והקול רק מתחזק,אני מותירה את הספר על הספה ומקדמת אל עבר חדרנו המשותף.

״עומר?מה קורה?״אני נכנסת לחדר בחשש שזעק מחלום מרע
אך להפתעתי הוא אוחז בארונית שעלה מונחים התמרוקים והבשמים שלי,שאחד מהבשמים שבור על הריצפה ועומר נוגע בזכוכיות השבורות ״שיט״מקלל שאחת מהן חותכת את אצבעו ולאחר שניות הוא מתחיל לדמם.כשהוא מרים את מבטו לעברי בעינים אדומות הוא מבחין בנוכחתי ״עזוב זה בסדר״לחשתי בעודי מתכופפת ומניחה את ידי תחת ידו הפצועה ״אני ארים את זה״אני אומרת כשאנו קמים ממקומנו ״מצטער,אני אקנה לך חדש״הוא אומר כשדעתו מוסחת,עוד מאתמול הוא מתנהג קצת מוזר,חשבתי שזה בגלל לקוח שעיצבן או סתם יום כזה שבו לא הולך דבר אז לא שאלתי יותר מדי,חייכתי לעברו בכל פעם דבר שהוציא ממנו בכל פעם מחדש חיוך.

״בייב..״אני בקושי לוחשת בעודי מטפלת בידו הפצועה בחדר המקלחת שבחדרנו המשותף ״אני רואה שמשהו יושב לך על הלב,אני לא רוצה ללחוץ אבל אתה לא משתף אותי ולא נראה שזה ממש עוזר״אני אומרת ומשחררת את אחיזתי מכף ידו לאחר שאני מטפלת באצבע החתוכה ומישרת מבט אליו, עיניו נראות שאיבדו את האור הקבוע שלהם וזה שורט את נפשי, מחורר אותה באגריסטיבת וגורם לי לרצות להסיר כל כאב ממנו ״יום הפטירה של מאור,כל שנה אני כך...שבור״הוא מלמל בלחש שאנחה יוצאת מפיו.אין מילים לומר,ואין לי דרך
לשאוב ממנו את הכאב אז אני פשוט קמה מתיישבת עליו כשהוא מניח את ראשו על החזה שלי,נאנח לרגע ועוצם את עיניו אני מלטפת בשקט,ומבינה את הכאב שעוטף אותו ברגע הזה,לא רק שעבר טראומה ותאונה אלא גם שחברו הטוב נהרג למול עיניו.