-השותפים 2-

השותפים 2:פרק 9.

השותפים 2 -
פרק 9

לילה אחד חזרתי לחיות,לילה אחד הכל היה יציב בחיי
חייתי את החלום שלי,את התקווה שלי לחזור לזרועותיה
להרגיש אותה מקרוב,לראות את המבט הזה ששורף את הלב
שהופך אותי לגבר שמעולם לא חשבתי שאהיה;
גבר רגשני,גבר שמרגיש את ליבו פועם בכל פעם שהיא נוגעת,גבר שפוחד כל כך פוחד לפגוע בה,כל כך חושש אם מישהו ינסה לקחת אותה .זה היה ללילה אחד,במכונית שחורה היא תחת השפעת אלכוהול ואני תחת השפעתה הבלעדית בדיוק כמו אלכוהול שזורםבעורק אני מרגיש ולא רוצה לעזוב,אני רוצה לקום כל בוקר ולראות אותה מקרוב,אני רוצה לגדל איתה את עלמה ולהרגיש שהיא הילדה שלנו,ובעתיד התוספו לנו עוד מליון ילדים,להזדקן איתה יחד גם אם עם השנים המראה ישתנה,אני יודע שזה לא ישנה דבר היא עדין תהיי הכי יפה בעיני,הכי מושלמת,הכי חכמה והכי מתוסבכת ולמרות זו,למרות רגעים שעיניה מספרות ללא מילים את הסערה שבה אני רואה כל כך הרבה יופי,יופי פנימי שכנראה לעולם לא אוכל להסביר במילים מדויקות יופי מיוחד שלה,יופי שלא אמצא באחרת גם אם אחפש,שלמות עם פגמים .

אני נוסע בכביש,לאחר אירועי הלילה הקודם שהתעוררנו
ברכב עירומים ומכוסים בסדין שנמצא ברכבי הדממה והשקט נצחו רק משפט אחד יצא משפתיה היפות-׳אנחנו לא נדבר על מה שקרה ׳ שתקתי,חזיתי את זה מגיע עוד אתמול,אבל לא היה בכוחי יכולת לעצור את זה,כל כך רציתי להרגיש אותה מקרוב אפילו לערב אחד,אפילו לרגע אחד,אולי אם המקרה היה הפוך זה היה נכנס בגדד ׳ניצול׳ אך אין ביכולתי לומר שנוצלתי,ליל אמש היה אחד הרגעים טוב בחיי בדיוק כמו כל רגע לצידה. הורדתי אותה בבית שוב שתקנו היא מהירה להיכנס לתוך הבית ואני נשמתי לאט כל כך לאט שלרגע היה נדמה שעיני מתמלאות דמעות ותחושת פחד ממלא את ליבי,אז עכשיו אבדתי אותה לתמיד?עד אתמול בלילה לפחות היו בסטטוס של ידידים,לפחות היו שיחות,לפחות היה צחוק...ומה עכשיו?איפה זה עומד עכשיו?

(*)
אני נוסע הכביש ריק בחמש בבוקר,לא מוסגל לחזור לבית
שהוא ביתה.
אני דוהר בכביש,המצב הרגשי שלי לא מאפשר לי
להישמע להוראות התנועה,ואם יש שוטר או רכבים בכביש התוצאות יהיו חמורות או שאהפוך באופן רשמי לפושע תנועה
או לרוצח בכלי תחבורה ״פאק״אני מקלל ונותן מכה להגה שאני מבין את גודל ההשפעה שלה עלי,מה היא עושה לי?למה אני לא מצליח להשתחרר ממנה?אני מרגיש כאב שמתחיל לטפס זו תחושה שחשתי בעבר,דקירות לא רצוניות באזור הלב והחזה
תחושה שהאוויר נגמר לגמרי ולרגע אני חש סחרחורת קלה אך מצליח להתעשת.

סיבוב רביעי בעיר,אני מקיף אותה עם הרכב השעה כבר כמעט שש בקרוב אלה תתעורר אם בכלל ישנה ותקח את עלמה לגן
ותמהר לעובדה אפילו שבקושי ישנה בלילה היא תלך;מכיון שהיה מחזיקה במושכות וכמעט מונעת מעצמה לאבד איזון,ואם כדי להתחמק מהמחשבות שפוקדות אותה אלינו,פגעתי בה בעבר
פעמיים;אם זה שנתתי לה ללכת לנוברגיה,ואם זה ההסתרה במשך תקופה בכל מה שקשור למותי המדומה רציתי להגן עליה אבל למעשה גמרתי לה סבל וכאב,אך אני לא מצטער על שהסתרתי אם היה קורה לה משהו הייתי קובר את עצמי יחד איתה.אני עוצר את רכבי ליד ביתו של עידן מקווה שהוא ער למרות שאני יודע שהוא שקוע בשינה ושעשוי להתעורר רק
בסביבות עשר וחצי,אחד עשרה ולהתחיל את יומו.