-השותפים 2-

השותפים 2:פרק 3.

השותפים עונה 2-
פרק 3:

נורה ישבה מול אלה הקשיבה לתאוריות היוצאות מפיה,וכל הכאב שהיה ניכר בכל מילה ומילה שיצאה מפיה.נורה הכירה את הסיפור הכללי היא ידעה על הטרגיות שעברה אלה בשנים האחרונות וטרגדיה נוספת שהתרחשה לאחרונה סאם בעלה של אמה נפטר ממחלה קשה שכללה הדרדרות מהירה ,מותו של סאם השפיע על אמה של אלה וכמו שרשרת של דומינו גם על אלה עצמה.אלה יכלה לחוש את כאב שלה ויכולה להזדהות איתו,כמוהה גם היא אבדה את האהבה הגדולה שלה,את הנפש התאומה.
נורה הנהנה וזרקה כמה מילים בין לבין,אלה הרגישה שהפסיכולוגית שיושבת מולה שלה היא משלמת סכום רב של כסף כבר חמישה פעמים,לא באמת עוזרת לה אך עדין המשיכה
לבוא היא קיוותה שהפסיכולוגית תסדר לה את הראש,תאפשר לה להוציא מהראש את אותו החלום שנאמר לה שהוא חיי,שתגרום לה להבין שהחלום הזה לא באמת מציאות וזה פשוט הרצון שהופך את הדברים לתחושה שאכן התרחשו.

נקודת מבט אלה:
ארבעים וחמש הדקות עברו במהירות יחסית ואם נאמר את האמת
במהירות ביחס לפגישות אחרות,הלכתי לנורה למרות שזה לא באמת תרם החלומות בלילה לא היו מפסיקים להגיע,ותחושת השונות לא היתה נעלמת,אם לומר את האמת נורה גם לא הכניסה בי תקווה וגם לא הפכה אותי לאדם יותר שמח,אולי העולם מתחלק בצורה כזו שיש כאלה שהפסיכולוג משפיע עליהם,עוזר להם ויש מקרים שפחות או שפשוט אני צריכה לתת לנורה הזדמנות,עוד קצת הזמנות,למרות הקושי...למרות הכל אני חייבת

כמעט חודשיים עברו מאז ההתרחשות האחרונה שהתעלפתי
במסיבת הנישואים של דן ורוני ואני מנסה בכל מעודי לא להרגיש את החולשה שעוברת לי בגוף בכל פעם שאני נזכרת בו, נכנסת למקום של זכרונות אליו או צפייה בתמונות שלו בהצעתם של עידן ודניאל פניתי לנורה הם ואני-לאחר שהם שכנעו אותי-חשבנו שהפסיכולוגית תעזור לי להתמודד עם הרימון שמתפוצץ לי בלב וזה היה לאחר ששיתפתי אותם בכל מה שקורה לי עם עומר,עם המחשבה על עומר ועל כל הדרדרות שהעולם שלו חווה אם זה מותו של סאם,העובדה שלמדתי עריכת דין אבל בפועל אני עובדת במשרד פרסום שלא קשור ממש לתואר שלי,ועם האהבה הגדולה שלי לעלמה לפעמים הגידול שלה לבד היה קשה,ומסובך.

אני יורדת מהרכב מול בניין ביתו החדש של דניאל.חוצה את הכביש ומהססת מעט כשאני עומדת ומסתכלת על המדרגות,פעם הייתי עולה היום העליה במהירות מזכירה לי את העליה ההיא לדירה ,אותה דירה שמעולם לא גליתי מה עלה בגורלה או בקרתי בה מאז שעזבתי בשביל הלימודים .
״היי אחות״דניאל קורא כשאני נכנסת לביתו ומניחה את התיק על הספה דירתו מתחילה לקבל צורה של משהו שגרים בו ואני בטוב ליבי החלטתי לעזור לדניאל,לסדר,לארגן ולנקות בעיקר לנקות
״יש לך חומרי ניקוי אני מקווה״אני מלמלת ומסתכלת מסביב כמו האבק והחול שנכנס בצורה לא ברורה ״יש יש״עידן אומר כשהוא וכפיר אחר מחבריו של דניאל מרימים ספה ענקית יחד כשני סבלים ״אחלה חברים יש לך,אתה יושב והם מרים את הספה״ אני מלמלת ודניאל זורק עלי סמרטוט ״יש פה עשייה שובניסטית״עידן קורא ומשלב את ידו מולנו ״מה פתאום״דניאל קם על רגליו ואוחז בסמרטוט שבאזור.

קולות צלילי השירים נשמעים בחלל החדר,דניאל ועידן מוציאים לפועל את יכולתם בהכנת פנקקים בעוד שאני דואגת שהסלון של דניאל יקבל קצת סדר ואירגון אין ספק שעשייה מסיחה את הדעת
ובמיוחד השירים ההזויים שמתנגנים בפאלפון של דניאל אני מושיטה את ידי על עבר הפאלפון הגלקסי של דניאל לאדם בעל אייפון המכשיר של דניאל היה נראה כמו מכשיר לא ברור

ידי לוחצת על אין סוף נקודות והמכשיר עובר ממסך למסך לא ברור,כך שבצורה לא ברורה אני מגיעה לאוטצספ,הקלטה,וקול פשוט קול...שניהם מופיעים פתאום בוהים בי בשתיקה ואני מבינה במבט שמשהו יתרחש מתחת לאפיי

נקודת מבט כללית:
עיני של אלה התמלאו דמעות,היא השמיעה בפעם השניה את ההקלטה והיה ברור שמדובר בו שני הגברים הביטו עליה בעיניי חודרות היא ידעה מהמבט שלהם שהם יודעים יותר ממה שנדמה לה ״מזה?מישהו ממכם מתכון להסביר?״קולה נשמע חלש אבל גרם לשני הגברים תחושה שהוא בטון עצום שגורם להם להתחרש ״הוא לא מת״עידן השפיל את עיניו לקרקע לרגע והחזיר את מבטו אליה שמרוב סערת הרגשות היה יכול לשרוף אדם
״מזה אומר אני לא מבינה״היא שאלה והפאלפון נשמט מידייה
רק שהדברים נאמרו היא הבינה,היא באמת באמת הפנימה ״שקרתם לי?״ שאלה בקול חנוק
״קרה משהו,בנוי יורק שהכריח...אותנו לשקר״דניאל הוסיף ואלה נשכה את שפתה התחתונה בדמעות רבות ובתחושה שגוש כאב תקוע לה בגרון ״איך יכולתם?איך?״שאלה שדמעה ירדה מעיניה והתקדמה לעבר היציאה ״רק אלה שנייה״דניאל נסה לעצור אותה
עידן לרגע אחז בידיה ״עזבו אותי,למה מאמינה פשוט לא מאמינה..״ אמרה בקולות חלושים ובכוחות שלא היה ברור לה
מאיפה יש לה ,במהירות הכוחות ירדה במדרגות ובסופם פשוט נשברה דמעות,דמעות ללא סוף

:
״רוני״פרצה לביתה המשותף עם דן כשרוני ישבה על כיסא עץ שהפלאפון בידיה ושלחה לחברה מבט חודר ״הוא...״מלמלה מה
״אני יודעת אלה,אני יודעת״רוני נשמה לאט כל כך לאט
״גם את?״שאלה בכאב לא אמינה שגם חברה ידיעה והסתירה ממנה עניין זה
״מצטערת״ נשכה את שפתה והניחה את ידיה על ליבה
״כולכם...פשוט כולכם...״אלה מלמלה בכאב וסובבה גבה לחברתה בכדי לצאת מהבית

״הגיע הזמן,אלי, שניפגש״ הודעה בעילום שם על הצג.

•••

תקופת סוף שנה ותקופה כל כך עמוסה שאין לי זמן לנשום
אז סורי אם הפרק קצר אני ממש מפורקת פיזית נפשית
ועמוסה אז, סלחו לי :)
אוהבת אותכן סוף שבוע מעולה ❤️