-השותפים 2-

השותפים 2:פרק 8

-פרק ארוך,סוער ומבולבל -
השותפים 2:
פרק 8

השקט היה רועש כמוזיקה במועדון טראנס,השעה כמעט שש וחצי בבוקר אני התעוררתי מוקדם בכדי להתארגן לעבודה להעיר ולקחת את עלמה לגן,הוא התעורר מוקדם לא ברור כל כך למה,ובשתיקה מעצבנת שכמעט גורמת למריטת שיערות חלקנו חלל משותף באזור המטבח והסלון ״אוקי מספיק״
אני מתפרצת אל השקט ועוצרת את המלחמה חסרת הקול הזו הוא נאנח ומחזיר מבט לא מובן
״לא רק לך מותר לכעוס״השיב בקול מאופק ואני מצמצמת את עיני,לא יודעת אך לפרש את דבריו ולפני שאני מספיקה להגיב טריקת דלת נשמעת ואני מבינה שהוא יצא ונאנחת,על מה יש לו לכעוס,אנחנו כבר לא יחד אני אדם לעצמי והוא אדם לעצמו... על מי אני עובדת?

~~~

״...עם סוכרזית״היילי צועקת מהסלון ואני מגלגלת את עיני ״יודעת ״אני משיבה לה בצעקהומניחה בכוס התה כדור סוכרזית קטן שמבצבץ,אוחזת בידית הכוס ומתקדמת אל עבר הסלון; עלמה צופה באדיקות בתוכנית מכתבים מפלייקס והיילי יושבת על שטיח הסלון לבושה במכנס בד אפור שרחב על גופה הצנום וחולצה קצרה לבנה ״סוכרזית״
היא שואךת ומזכירה בפעם השניה כשאני מושיטה לה את הכוס ״אין לי עניין להרוג אותך״ אני מלמלת מתיישבת לצידה על השטיח ומעבירה את מבטי אל עלמה ששוכבת על הבטן מקפלת את רגליה ונשענת על כפות ידיה שמרפקיה נעוצות ברצפה
״אני לא מאמינה שעדין משדרים את התוכנית הזו״היילי לוחשת לוגמת מכוס התה בפרצוף מרוצה ושולפת מהספה שמיכת קיץ ענקית וורודה שמכסה את שתינו ״שונאת את הארנב הדבילי הזה״אני אומרת ומקווה שעלמה לא תשמע ותעלב בשביל הארנב שאני לא מחבבת אותו .
״הוא מטייל בעולם,עושה חיים ואנחנו תוקעות במשרד״ היילי שולחת מבט מאיים אל מסך הטלוויזיה כיאלו פלייקס אכן רואה אותה,אני מגחחת ומושיטה להיילי עוגיה אך היא מסרבת בתנועת יד פשוטה.

היילי סובלת מסוכרת ושהרופא בישר לה על כך ,הפכה להיות אחד האנשים הכי בריאים שאני מכירה על כדור הארץ,עד כדי כך שהיא מנסה לשכנע אותי להצטרף לריצות ואימונים בחדר כושר

״את יודעת כמעט אף פעם לא הייתי בחול״אני ממלמלת ובעל כוחי נוגסת בעוגית שוקולד צ'יפס,מלבד הנסיעה של החילוף סטודנטים שגם שם לא נהנתי במיוחד כי הראש שלי היה לכוד בעומר וגם כי למדתי עיקר   ״לא רצינית״היא מופתעת ואני מהנהנת בראשי,תמיד רציתי לבקר במקומות בעולם אבל החיים הם לא תסריט ידוע ומאז שעלמה נולדת חו׳ל הפך להיות רק בגדר רעיון״אפילו לא עם עומר?״היא שואלת בהרמת גבהה ואני מרגישה אך פני מאבדות קצת צבע,היום היה סיוט רק מעצם העניין שהוא כועס עלי ואני כועסת עליו שהוא כועס עלי.

אני פותחת את פי בכדי להגיב אך באותו הרגע עיני קולטות את עומר מתקדם לעבר שלושת המדרגות לבוש בחליפה שחורה שכל כך מחמיאה ומבליטה את מבנה גופו