-השותפים 2-

השותפים 2:פרק 25

ואו איזה שיר זה!!!
אז כמעט כמו עלמה,אני כמעט מצאתי את עצמי במיון בגלל וירוס מטומטם,אז סליחה על העיקוב אני עוד בתהלכי התאוששות פיזיים ונפשיים.אוהבת אותכם ים והינה הפרק-

השותפים 2:פרק 25

אווירת בית החולים מבחילה,הריח של החולי,חלוקים לבנים, רופאים,אחיות.הייתי בסיפור הזה בעבר הלא רחוק, בהתקף האסמה שתקף את עלמה,ועכשיו,שוב אני כאן.

״את האמא?״ אדם גובה בעל קרחת מבריקה וחלוק לבן נעמד לידי,אני מתרוממת ממקומי,מקווה שהוא מגיע עם בשורות חיוביות

״כן אלה,נעים מאוד״אני לוחצת את ידו,מנגבת דמעה שהתגנבה
מעיני ויצאה בעקבות הלחץ והעייפות המצטברת

״עלמה בסדר כרגע,כנראה הפורץ החדיר לבית חומר בשם כלורופרם,השתמשו בו בעבר להרדמות אבל במרוצת השנים מצאו חומרים יותר טובים ממנו״

״הוא מזיק?״אני מלמלת ומחבקת את עצמי

״הוא רעיל,ושימוש חוזר בו עשוי להוביל לפגיעה בגוף.הבת שלך נחשפה אליו בפעם הראשונה ובבדיקות שעשינו נראה שהכל בסדר.אז אין מה לדאוג״הוא אומר בחיוך שמנסה להרגיע
אני מודה לו במהירות ומתקדמת אל עבר חדרה

״קטנה שלי״כיף ידי מאבדת את האחיזה בתיק שבידי.עיני עצומות והיא עמוק בתוך השינה.אני מלטפת את פניה,
מלאך קטן שלי שישן,כמה שאני אוהבת אותה,האוצר שלי

״אימוש״חיוך עולה על פניה שעיניה נפקחות.אני מוצאת לעצמי מקום על המיטה נושקת לראשה ומחבקת אותה מבטיחה לעצמי שלעת עתה אני לא נוסעת בלעדיה לשום מקום,אף על פי שגם  במשמרת׳ שלי זה היה עלול לקרות אבל הידיעה שאני רחוקה והיא פה שברה את כוחותי

״אך את מרגישה?״אני מלמלת וסורקת את פניה בתקווה שהם לא השתנו בימים שלא הייתי כאן,ושלא השתנו מהאירועים האחרונים.הלב שלי דפוק בעוצמה,ואני משתדלת שלא לבכות

״אני בסדר,רק כואב לי בוריד״היא מזיזה את ידיה ואני מבחינה באינפוזיה המחוברת אליה,אני אבדוק עם הרופא אם זה נחוץ

״למה העיניים שלך אדומות?״היא שואלת ומעבירה את ידיה תחת עייני הכל הנראה האדומות מחוסר שינה ודמעות

״פחדתי שקרה לך משהו״אני אוגרת בתוכי את הדמעות לא רוצה לבכות מולה,תמיד נסיתי להקרין לה שאני חזקה אפילו ברגעים ותקופות קשות