-השותפים 2-

השותפים 2:פרק 20.

הגענו לשישים הצבעות תוך יומיים!אז מאמץ קטנטן וישבתי בלילה וכתבתי את הפרק,תהנו-

השותפים 2:פרק 20.

״אני מנסה לתקן,לחזור,מכל מה שדפוק בי,מכל השטיות שעשיתי.אני לא מחפש את סליחתך,כי אני יודע שלא אקבל אותה אלא אני מחפש הבנה,פחות שנאה.החיים הובילו אותי למקום אפל,למקום בודד,יש לי ילד שאמא שלו עזבה אותו כשהיה בן שבועיים והוא...חולה,ואני צריך עזרה,ופה אתה
נכנס לסיפור״ לירון מפנה את מבטו לעומר שעוקב אחרי כל מילה שיוצאת מפיו,ותנועה בגופו.

אני משתדלת לא לישר מבט ללירון,בכדי לא להיזכר וגם בשביל לא להעמיק בשינוי שעבר מבחינה חיצונית,הוא נראה רזה, חיוור,צנום,קירח וכיפה גדולה לבנה נמצאת על ראשו ומאופן שבו הוא מבטא את המילים אפשר לחוש כאב או יאוש
״אני יודע,שאתה שונא אותי,לא פחות ממנה אבל אני חייב עזרה עומר,יש לי ילד,אני מגדל אותו לבד,בקושי סוגר את החודש ואני לא מצליח למצוא עבודה יציבה,יש לי טיפולים לממן ודברים נוספים בשבילו,אני מבקש שתתן לי לעבוד באחד בתי הקפה,אפילו מלצר...״אני ועומר בוהים אחד בשניה מחפשים את הגבול שבין עזרה לבין שנאה ודחייה,אך להגיב לדבר כזה?לעזור?לקחת צעד אחורה?אני בולעת את התחושות הקשות שעוברות בי שלירון נמצא פה,ומצד שני יש לי אמפתיה לאותו הילד,כביכול לבן שלו,הוא לא אשם,הוא לא עשה דבר,הוא לא בחר לאיזו משפחה לוולד.
״גם עבורי,זה קשה תאמינו לי...אם הגעתי למצב שאני פה מולכם,כנראה שהמצב באמת לא טוב,וכן אני מצטער אלה,הייתי חרא פעם,למרות שאת היית איתי מדהימה,לא הערכתי את זה, ואני מתנצל על הרגע שסבלת בגללי,אם לא רואי הייתי מוכן לשלם כל מחיר שתרצי אפילו מאסר,היום אני מבין את חומרת המעשה...ועומר אני חושב שכל החיים,במקום מסויים,קנאתי במקום שלך,בחיים שלך אז נכנסתי למלחמה בלי מוכרזת איתך מבחינת כסף,נשים מעמד,וכוח. אני כבר לא במקום הזה יותר,אני רוצה ילד בריא אני רוצה עבודה נורמלית,ואני רוצה להמשך להתחזק״הוא אומר באטיות מסויימת,אני ועומר די מופתעים מהכנות שיוצאת ממנו והרחמים מכרסמים לי את הבטן,שהוא מושיט תמונה של הילד שלו,אני עוצרת את הדמעות ובולעת אותן עמוק.
״אני...אדבר איתך,אוקי?״עומר לפתע נראה מהורהר,כיאלו המחשבות משחקות תופסת עם עצמן והם רודפות אחת אחר השניה,לירון הטיל פה פצצה,ואני מבינה את הקושי של עומר לעזור למישהו שהוא לא רק האקס שלי,אלא פגע בי בצורה הכי קשה שיש.

לירון נעמד במקום,הוא מושך את מכנסו,ובוחן לרגע את הבית
עומר משלב ידי הידו ונאנח אני מתכווצת יותר בספה ומקווה שהרגע הזה סוף סוף יגמר ״אני באמת מצטער,מעומק ליבי, הייתי רוצה לתת לך חיבוק,אבל אני יודע שלך קשה אפילו להביט עלי...אז שוב אגיד,סליחה״הוא מלמל בעודו נעמד מולי אני מביטה על נקודה מאחורי כתפו,עומר נדרך לרגע,אבל אז לירון מסתובב אליו ״אני מקווה,שתתקשר אם לא בשבילי אז בשביל הבן שלי״ הוא חותם ומבט קל אל עבר עומר אני רואה שהוא מהנהנן בעיניו שלירון מתקדם אל דלת הבית ויוצא ממנה. אנו מבטים אחד על השניה מרחוק,סיטואציה מוזרה,עזרה ושנאה עומדים בקו אחד ואנחנו פשוט צריכים לבחור.