אני עוד צעירה

המשך לפרק 8

מה הם חושבים לעצמם? שאני צריכה את הכסף שלהם? אני מסתדרת לבד בעצמי ואני ילדה בת 18 .
חזרתי לדירתי , הוא היה שומם . הרגשתי כל כך בודדה, הרגשתי שאני צריכה מישהו לידי, מישהו שיעזור לי .

___________________________________

כל הבגדים שהיו לי בארון היה קטנים עליי כמעט ולא היה לי מה ללבוש .אז החלטתי לעשות קצת שופינג .כסף לא חסר לי, אני עובדת וגם יש לי את הכסף שחסכתי לטיול אחרי הלימודים , שזה כנראה אף פעם לא יקרה.
בדרך כלל שאני עושה שופינג , זה היה עם אמא שלי או חברתי הטובה . אבל עכשיו אין לי את שתיהן , הן נשטו אותי השאירו אותי לבד.
אני מנסה להיות חזקה, אני מנסה לא להשבר , לא לבכות . אני מנסה לשכנע את עצמי שאני יכולה להסתדר לבד אבל זה לא מצליח לי . אבל אני חייבת ! החלטתי להשאיר את הילדה ללדת אותה אז לפחות בשבילה אני חייבת לא להשבר להיות חזקה .

נכנסתי לקניון, הרבה זמן לא הייתי בקניון . אני מסתירה את פניי עם השיער שלי כדי שאנשים שמכירים אותי יראו אותי ככה , מלאה ומכוערת. הסתכלתי סביבי וחפשתי חנויות טובות , ואז ראיתי חנות לנשים הרות .
נכנסתי לשם וחפשתי לי חולצות יפות .
" אפשר לעזור לך?" שאלה אותי בחורה אחת, היא כנראה עובדת שם . " כן, אני מחפשת חולצות יפות, חולצות שהן באופנה עכשיו" אמרתי לה וניסיתי גם לחפש בעצמי בעודי מלטפת את בטני . העוזרת הסתכלה עלי מוזר שגילתה שאני בהריון, כנראה היא לא שמה לב עד שליטפתי את בטני.
" זה בן או בת ?" היא שאלה עם חיוך מאולץ .
" זאת בת" עניתי בחיוב . " מזל טוב" היא בירכה אותי וחייכה חיוך אמיתי . " בת כמה את כבר שהספקת להכנס להריון" היא שאלה אותי והמשיכה לחייך . הורדתי את ראשי טיפה ונעצבתי , אבל אז הבנתי שאני לא צריכה להיות עצובה או להתבייש , קרתה טעות ואני לוקחת עלייה אחריות . " אני בת 18" עניתי לה וחייכתי חיוך אמיתי . " וואו , את בגילי", היא אמרה " את לא צעירה מידי בשביל זה?" היא הוסיפה ושאלה " את לא צריכה לעזור לאנשים במקום לאכול להם את המוח" באתי להגיד ועצרתי את עצמי, ובמקום זה עניתי " לא , אני מרגישה מספיק מבוגרת בשביל זה " . קניתי שלוש חולצות ושתיי מכנסיים . הם נראים די לא רע , יחסית לבגדי הריון.

בדרך לבית עצרתי בסופר וקניתי כמה מצרכים שיהיה לי בדירה אם אצטרך לבשל .
הגעתי לדירתי פשטתי את בגדיי מעלי ונכנסתי למקלחת להתרענן ולהוריד ממני את כל הלחץ.

אני חותכת עכשיו סלט בזמן שהפסטה שהכנתי מונחת על אש קטנה .
תחושת הבדידות הורגת אותי. אני יושבת בשלוחן ואוכלת לבד וחושבת מה חברתי הטובה לשעבר ומשפחתי עושים עכשיו.

איך המשפחה שלי ויתרה עליי? איך הורים יכולים לעשות דבר כזה? התפקיד שלהם זה לדאוג לי ולא לגרש אותי מהבית ברגע שהכי קשה לי . הם העדיפו את הכבוד של המשפחה על פניי .
וחברה שלי? היא נטשה אותי , איבדתי אמון באנשים בגללה , איבדתי אמון בחברות .
אני שוכבת על מיטתי שמעיניי זולגות דמעות ומרטיבות את הכרית שלי . חיבקתי את הכרית כל כך חזק וקיוותי שאני אצליח להתמודד עם כל משבר שיהיה לי כשאגדל את בתי . לפתע נשמע צלצול טלפון שקטע את המחשבות שלי . קמתי מהר ניגבתי את הדמעות וחפשתי בתיק את הפלאפון שלי , מופיע על הצג מספר שאני לא מזהה אבל מספר מוכר . " הלו " עניתי בעוד שקולי נחנק משום סיבה. " היי, זה ג'וני " נשמע קולו של ג'וני מהצד השני של הקו . " היי" השבתי , " התקשרתי כדי לספר לך מה החלטתי בנוגע לילדה " זה קצת הפתיע אותי , לא חשבתי בכלל שהוא יתקשר . הוא נראה לי ילד שלא אכפת לו מכלום רק מכסף. " נו אז מה החלטת" שאלתי והתיישבתי בקור רוח .

המשכתי את זה בגלל ילדה אחת שביקשה שאמשיך והפרק מוקדש לה . liampaynemylove23
ntion a user
תצביעווו פליזז, זה מאוד מדרבן אותי לכתוב הרבה