מתעוררים לחיים - פאנפיקים

הארי פוטר והילד המקולל, פרק 4 - משתנים

  אלבוס ידע שחלק מהתלמידים בסלית'רין לא יקבלו את נוכחותו בברכה, אבל הוא עדיין נתפס לא מוכן כשחבורת תלמידי רביעית וחמישית הקיפה אותו לפני שיצא מחדר המועדון בבוקר.
"שמע, פוטר", אמר אחד מהם. הוא היה בחור רזה ודי נמוך, עם עור חיוור ושיער שחור שהגיע עד עורפו בגלים. הוא לא היה מפחיד במיוחד, אבל שלושת התלמידים הגבוהים והחסונים שעמדו סביבו דווקא כן היו.
הנער צעד קדימה. "אנחנו לא יודעים למה אתה כאן, אבל רק שתדע שאתה לא עובד על אף אחד. אני לא יודע מה אתה מתכנן, אבל זה לא יעבוד, ואתה יודע למה?כי אתה אולי טהור דם, אבל אתה לא שייך לפה. אני מציע לך להצטמק ולא לעשות הרבה רעש למשך השנים הבאות, אחרת אתה עוד תתחנן בפני מקגונגל שתסכים לך להצטרף לגריפינדור המלוקקים, איפה שאתה שייך".
ובמילים אלה – יחד עם גיחוך לא נעים – הנער וחבריו יצאו מבעד לפתח. אלבוס נותר לעמוד לרגע במקומו, המום מעט. ריצ'רד, סקורפיו וצ'ריטי – שהיו עדים לכל העניין – הביטו בו.
"טוב, הם לא היו מתוחכמים במיוחד", אמר אלבוס לבסוף, "אני קצת מאוכזב".
"אל תזלזל בהם", התרה ריצ'רד, "אח שלי סיפר לי עליהם. הם אולי לא מתוחכמים, אבל הם יכולים להיות מסוכנים. במקומך הייתי נזהר".
"אני נזהר", אמר אלבוס, "לא הערתי שום הערה על הגובה של הבחור, או על השיער שלו, או על העובדה שהיינו כמעט באותו הגובה".
סקורפיו וריצ'רד גיחכו.
הם יצאו מחדר המועדון והחלו ללכת בעקבות זרם התלמידים שהלכו אל האולם הגדול. סקורפיו וריצ'רד האיצו את קצב הליכתם והתקדמו, משוחחים. צ'ריטי האיצה גם היא והלכה קצת מאחוריהם.
ליבו של אלבוס נחמץ. נראה שלמרות הידידותיות שהפגינו כלפיו ריצ'רד וסקורפיו, הם עדיין לא רצו שום קשר איתו – או לפחות לא בטחו בו מספיק כדי להיות חבריו.
נו, טוב, חשב לעצמו בזמן שהגיעו לאולם הגדול, אני פשוט אצטרך למצוא חברים אחרים, אפילו מחוץ לבית סלית'רין.
אבל בהמשך היום הוא גילה שהמשימה קשה משחשב. תלמידי הבתים האחרים, כך הסתבר, לא ממש רצו קשר עם סלית'רינים. בשיעור הראשון שלו – שיעור לחשים שהיה עם האפלפאף – הוא אמר לילדה אחת בצחוק שהקדירה שלה גדולה כל כך שאפשר לצלות בה בן אדם, וכתגובה היא העיפה בו מבט קצת חשדני והתרחקה ממנו.
שיעור הלחשים היה מעניין מאוד. פרופסור פליטוויק הזעיר לימד אותם את עקרונות הלחשים. רוב התלמידים נראו מעט משועממים, אבל אלבוס שתה בצמא כל מילה. הוא אהב לשמוע כיצד קסם עובד.
"...אבל הדבר החשוב ביותר שצריך לזכור", סיכם פרופסור פליטוויק בסוף השיעור, "הוא שלחשים קשורים בעיקר לכוונה. לחש שהושקע בו להט אמיתי יעבוד טוב יותר מלחש שנאמר באדישות וללא רגש מאחוריו, ולכן זכרו – בכדי להיות קוסמים ומכשפות טובים, עליכם לדבר עם כוונה גם בפעולות המכניות ביותר. זוהי הגישה שלי ללחשים, וגם גישתי לחיים. לשיעור הבא, אנא קראו את הפרק הראשון ב-'ספר הכשפים הבסיסי' ובחרו לחש שנראה לכם מעניין במיוחד. יום טוב!"
אלבוס הציץ במערכת שלו וליבו קפץ. השיעור השני היה שיעור שינויי צורה כפול – עם גריפינדור.
שיעור שינויי צורה הועבר על ידי פרופסור אלבטרס. היא הייתה אישה גבוהה ורזה עם רעמת תלתלים כסופה שנאספה מעל ראשה בפקעת מבולגנת, וכשהם נכנסו לכיתתה היא בירכה את כולם בחיוך רחב.
אלבוס הבחין מיד ברוז. הוא נופף לה. היא לא נופפה בחזרה. הוא תהה האם היא לא ראתה או שמה היא מתעלמת. האפשרות השנייה הטרידה אותו מאוד, אז הוא נופף לה שוב. הפעם היא שמה לב ונופפה לו בחזרה לפני שהתיישבה עם שני הילדים שאלבוס זכר מאתמול – סיימון וטמרה.
אלבוס הסתכל סביב, אבל המקום הפנוי היחיד היה ליד צ'ריטי. הוא התיישב לידה בחוסר רצון, מודע עד כאב למבט שנעצה בו.
פרופסור אלבטרס פתחה את השיעור בלדבר על עקרונות שינויי הצורה. דבריה היו מסובכים להפליא ואיש לא הצליח להבין אותה, אך כאשר הפכה את שולחנה לנחיל של דבורים חיות והחזירה אותו למצבו הקודם כולם עצרו את נשימתם והתחילו להתלחשש בהתרגשות.
"אל תניחו להתלהבות שלכם לסחוף אתכם רחוק מדי", אמרה פרופסור אלבטרס בחיוך, "שינויי צורה זה מקצוע מורכב וייקח זמן רב לפני שתגיעו לרמת כזאת של כישוף. אבל עם עבודה קשה, דיוק וקצת דמיון, אני מאמינה שתצליחו להגיע אפילו רחוק יותר.
עכשיו, בשיעור הראשון שלנו נלמד כיצד להפוך גפרורים למחטים על ידי שימוש בשיטת הנוסחאות שהדגמתי. הנוסחאות יהיו רשומות על הלוח, כדי להקל עליכם". היא נופפה בשרביטה והנוסחאות הופיעו על הלוח. כל התלמידים גילו גפרורים על שולחנם.
"אתם מוזמנים להתחיל. בהצלחה".
בבת אחת הכיתה התמלאה במלמולים ובהנפות שרביט. אלבוס לא הניף את שרביטו מיד, אלא הגניב עוד מבט אל רוז. היא ישבה ליד טמרה וסיימון והם דיברו אליה במקום לעשות את התרגיל. רוז עצמה חייכה ודיברה איתם ותוך כדי כך ניסתה לשנות את הגפרור למחט.
אלבוס הרגיש דקירה של רוגז. רוז שנאה שמדברים אליה בזמן שהיא צריכה לעשות משהו. בכל פעם שהייתה עובדת על משהו חשוב והוא היה מדבר אליה היא הייתה משתיקה אותו וטוענת שהוא מפריע לה להתרכז.
אולי היא לא רוצה להיראות כמו חנונית, חשב, וזה עצבן אותו כל כך שהוא הרגיש שהוא מוכרח לתפוס את תשומת ליבה.
הוא חיכה עד שתשומת ליבה של פרופסור אלבטרס הוסטה למקור אחד (אחד התלמידים הצית את הגפרור שלו בטעות) והתקרב אל שולחנה של רוז.
היא המשיכה לדבר עם טמרה וסיימון ולא הסתכלה עליו. עוד דקירה של רוגז עברה בו.
"היי, רוז".
היא לא ענתה.
"רוז".
הפעם היא כבר לא יכלה להתעלם. היא סובבה את ראשה והביטה בו. "כן?"
ההבעה על פניה – כאילו הוא סתם עוד ילד מהשכבה – עצבנה אותו כל כך עד שלקח לו רגע להשתלט על עצמו ולומר, "אז מה קורה?"
ההבעתה הנייטרלית לא השתנתה. "הכול טוב".
"עובדת קשה, הא?" הפעם התגנבה לקולו מעט עוקצנות, ונראה שרוז הבחינה בזה, כי משהו הבהוב בעיניה – ניצוץ של כעס, אולי. אבל היא בכל זאת ענתה בטון מרוסן, "כן. רצית משהו?"
הוא חייך. "לא. רק היה נדמה לי שאולי את לא מרוכזת, אז רציתי לוודא ש-"
"היי". סיימון התערב, "אנחנו באמצע שיחה כאן, אז אם לא איכפת לך..."
אלבוס בהה בו ובטמרה, ואז ברוז. היא לא הביטה בו.
הוא הרגיש כאילו גוש מלובן וכואב עולה בגרונו, ואם לא יעשה עם זה משהו ברגע זה הוא יתפוצץ. אבל במקום לעשות משהו שיסבך אותו, אלבוס הסתובב וחזר אל השולחן שלו. הוא משך אליו את הדף עם הנוסחאות שהעתיק והתחיל לעבור עליו. צ'ריטי חזרה לבהות בו, אבל הוא התעלם ממנה.
מחשבותיו דהרו קדימה. העלבון כבר שקע והשאיר רק כעס צורב. מה שקרה עכשיו אמנם לא נראה כמו סיפור גדול כל כך, אבל רוז אף פעם לא התנהגה אליו בצורה כל כך... קרה. זרה. כאילו היא לא מכירה אותו. והיא אמנם לא אמרה מה הסיבה להתנהגות שלה, אבל לא היה קשה לנחש מהי.
זה בגלל שהוא מסלית'רין.
רוז נרתעה מסלית'רין מההתחלה. היא לא רצתה להשתבץ לשם והייתה בהלם כשאלבוס השתבץ לשם. גם היו לה שאיפות גדולות – אחת מהן, מסתבר, היא להיות מקובלת, והיא לא יכולה להיות מקובלת אם היא ידידה של סלית'רני.
אלבוס הפך את הדף במחברת שלו והתחיל לכתוב את הנוסחאות מחדש, מלמל אותן לעצמו כדי לזכור אותן. כשהצטרף לסלית'רין הוא ידע שתלמידים מסוימים יתנהגו כלפיו בצורה שונה, גם תלמידים מגריפינדור – הבית שכל המשפחה שלו שובצה אליו. אבל הוא אף פעם לא ציפה שהיחס הזה יבוא מרוז, שהייתה חברה טובה שלו במשך שנים בלי קשר לקשר הדם ביניהם, שאף פעם לא היה איכפת לה מדברים טיפשיים כמו פופולריות.
גיל ההתבגרות מכה שנית, חשב בקדרות.
אלבוס ידע שהוא מוכרח לדבר איתה – לבד, בלי חבריה החדשים והמתנשאים. הוא ידבר איתה ויכניס לה קצת שכל בראש. הוא יראה לה שלתוצאות שלה יש מעשים.
אני נשמע כמו נבל, חשב ופלט צחוק קטן. אבל כדי ללמד אותה לקח הוא לא צריך לעשות שום דבר מרושע.
הוא רק צריך להיות יותר טוב ממנה.
אחרי שסיים לעבור על הנוסחאות בפעם הרביעית אלבוס הרים את שרביטו והצביע על הגפרור. הוא לקח נשימה עמוקה והתרכז.
לאט לאט הגפרור שינה את צבעו וצורתו. היה קשה לאלבוס להתרכז כל כך הרבה זמן, אבל הוא לא הסיט את עיניו מהגפרור.
התהליך נגמר בדיוק כשפרופסור אלבטרס נעמדה מול הכיתה.
"בסדר", אמרה. היא נשמעה קצת פחות מלאת אנרגיה מכפי שהייתה בתחילת השיעור. אלבוס שם לב שגלימתה מוכתמת בפיח בכמה מקומות – נראה שתופעת הגפרורים הנדלקים חזרה על עצמה. "אני חוששת ששיעורנו הסתיים. אבל לפני כן – האם מישהו הצליח לשנות את הגפרור שלו?"
רוז הצביעה מיד ונקראה לעמוד מול הכיתה. היא הניפה בגאווה את הגפרור שלה, שהכסיף מעט וקצת התחדד.
פרופסור אלבטרס הנהנה. "יפה מאוד. עוד מישהו?"
אלבוס הצביע. הוא ירד ונעמד מול הכיתה. חיוכה של רוז נעלם כשהוא הראה את המחט הדקה והכסופה שבידו.
פרופסור אלבטרס זרחה. "כל הכבוד, הצלחת בניסיון הראשון שלך! חמש נקודות לסלית'רין".
שולחנות חרקו וספרים נדחפו לתיקים. קולות פטפוט וצחוק נשמעו בשעה שכולם יצאו מהכיתה. אלבוס הצטרף לזרם התלמידים היוצאים, אך לפני שיצא שהגניב מבט אל רוז. היא נותרה לבדה ואספה את ספריה. היה ברור שהיא נמנעת מלהביט בו.
אלבוס הרגיש חדוות ניצחון נקמנית מציפה את גופו. הוא עוד יראה לה. תמיד היא הייתה המוצלחת והחכמה ביותר מבין כל האנשים סביבה, והיה לזה מחיר – היא תמיד הייתה קצת מנותקת מסביבתה, ואנשים חשבו שהיא סתם מנסה להשוויץ. נראה שעכשיו – כשהגיעה לגיל ההתבגרות האידיוטי – החליטה שהגיע הזמן שהדברים ישתנו. הגיע זמנה להיות פופולרית.
אבל אלבוס לא התכוון לתת לזה לקרות. הוא לא יעמוד מהצד ויניח לה לשנות את עצמה בשביל אנשים אחרים. היה לה רצון חזק, ולכן אולי יהיה קשה לגרום לה לשנות את דעתה, אבל הוא הכיר אותה, והוא ידע איך הראש שלה עובד.
רוז הייתה רגילה לכך שהיא חכמה יותר מרוב האנשים. בדרך כלל היא אפילו לא הייתה צריכה להתאמץ בשביל זה – או לפחות, להתאמץ מעבר שכבר התאמצה בכל מקרה, מה שהיה גבוה יותר ממה שרוב האנשים עשו. אז היא נתנה לעצמה להתרשל קצת, כי היא הניחה שלא תהיה לה תחרות. בלי תחרות אולי היא תצליח להיות פופולרית וגם התלמידה הטובה ביותר בשכבה.
אבל היא לא תצליח, כי אלבוס יעשה כל מה שביכולתו כדי להתעלות עליה. הוא ילמד עד שעות מאוחרות, יגיש את כל השיעורים שלו לפני כולם ויהיה הראשון להרים את ידו בכיתה. רוז לא תוכל לעמוד בזה, והצורך להתעלות עליו בחזרה יגרום לה להפסיק עם שיגעון הפופולריות הזה.
או לפחות ככה הוא קיווה.