מתעוררים לחיים - פאנפיקים

פרק 17 - המשחק

היה קשה לא להיכנס לפאניקה במצב כזה. למרבה המזל, ריצ'רד הצליח להסיח את דעתם בעזרת תלונות בלתי פוסקות.
"אני לא מאמין! עד שקורה מקרה כזה, התפקיד שלי הוא התפקיד היחיד שלא מתפנה! למה בו לא היה יכול להשתתף במתיחות?"
"אז אתה בעצם מבואס מזה שג'ורדן לא מנוטרל?" אמר סקורפיו, "נחמד".
"אוי, תירגע, לא אמרתי כלום על החבר שלך-"
"-סתום את הפה-"
"-אני רק אומר, זה פשוט לא הוגן".
"אתה צריך להגיד תודה", אמר אלבוס בבטן גועשת, "אתה לא זה שעומד להשפיל את עצמך מול כל בית הספר".
"למה אתה חושב שתשפיל את עצמך?" שאל סקורפיו. "אתה שחקן טוב. כולכם טובים".
"אז מה? אנחנו עדיין רק בשנה הראשונה. אני עדיין לא שולט בתרגיל ההוא שהוא לימד אותנו לפני שבוע, ומלקולם עדיין לא מצליח לעשות את ההטעיה ההיא כמו שצריך, ו-"
"אחי, תירגע", אמר ריצ'רד, "אתה תהיה בסדר. בו יהיה שם איתכם. חוץ מזה, זו תהיה ההזדמנות שלך להראות לסיימון".
"אוי". אלבוס שכח שגם הקבוצה של גריפינדור מושעית, מה שאומר שגם הגריפינדורים הצעירים ישחקו. בהתחלה זה מילא אותו אימה – רק זה חסר לו, להשפיל את עצמו מול סיימון והחבורה הדוחה שלו – אבל אז פתאום קלט משהו. זו ההזדמנות שלו להחזיר לסיימון על הצורה שבה התייחס אליו ואל חבריו מתחילת השנה, ואם ימשיך לחשוב שהוא יפסיד, הוא באמת יפסיד.
אבל הוא לא עומד לעשות את זה.
"בטח ג'ורדן עומד להעביד אותנו בפרך", אמר.
ריצ'רד נחר. "להעביד בפרך זה כלום לעומת מה שהוא יעשה".
ואכן, כבר למחרת נקבע אימון קווידיץ' במגרש בחמש. כשקבוצת הצעירים הגיעו לשם, רועדים באוויר המקפיא של אחר הצהריים, קבוצת הצעירים של גריפינדור בדיוק סיימו. הם עברו על פני הסלית'רינים, מגחכים ומביטים זה בזה במבטים מרוצים. אלבוס תקע בסיימון את המבט המרושע ביותר שהצליח להפיק. סיימון הביט בו בחזרה ופיו התעקל בחיוך מלגלג.
קרב המבטים הזה הופסק על ידי ג'ורדן, שנעמד לפניהם. פניו נראו קודרות מאוד, אבל הוא עדיין נראה מחויך איכשהו – מה שהיה מעט מטריד.
"ציפציפים!" אמר, "מתחילת השנה הייתם אמורים לשמש מחליפים למקרה שאחד מחברי הקבוצה יחלה או ייפצע. כמובן שלא ציפיתי לזה שכל חברי הקבוצה ינוטרלו באופן כזה, אבל עכשיו כבר אין מה לעשות. הם התנהגו באופן אידיוטי, ועכשיו אסור להם לשחק. הטמטום שלהם גרם לכך שכל האחריות על הכתפיים שלכם. אתם אמנם צעירים, אבל אני לא דואג. אתם עומדים בפנים שבועיים של אימונים, ובסופם, תדעו לשחק קווידיץ' מתוך שינה. סיקאמור!"
"כן, המפקד!" אמר ריצ'רד.
"אני יודע שחשבת שתוכל להתחמק".
"לא, המפקד!"
"אתה עומד להשתתף בכל אימון, למקרה שמשהו יקרה לי. עכשיו, האם למישהו יש שאלות?"
הקבוצה לא אמרה דבר, כנראה כי ג'ורדן אף פעם לא נתן מקום לשאלות. אולם אז סווניה הרימה את ידה בהיסוס.
"כן, טולי", אמר ג'ורדן.
"קפטן, אתה באמת חושב שאנחנו יכולים לנצח?"
אלבוס ציפה לאיזושהי תשובה עוקצנית, אבל ג'ורדן שתק רגע ארוך, ואז אמר, "אני לא רק חושב, אני יודע".
חיוך התפשט על פניה של סווניה.
"ועכשיו, קדימה, קבוצה! תפסו את המטאטאים שלכם ורוצו למגרש! זה עומד להיות אימון ארוך".
הם רצו אל המטאטאים שלהם והתכוננו להמראה. אלבוס הרגיש חדור מטרה ומלא אופטימיות. הם יכולים לנצח. הם יכולים לעשות את זה. אין שום דבר שיכול לעצור אותם.