Chapter 4

1.4K 106 17
                                    

נינה

"אוקי, אז אני לא מרותקת?" שאלתי בהיסוס, האמת אני מודה לליאם כל כך שהוא לא יודע עד כמה.

הוא השאיר אותי אחרי שכולם הלכו ומנע ממני את המשחקים המטופשים של הילדים בכיתה שלי.

"לא, לא הפעם. אני רוצה להתחיל איתך ברגל ימין" הוא חייך באדיבות והושיט את ידו.

"אז מה את אומרת מיס מרטין? נכיר מההתחלה?" שאל.
לא משנה כמה ניסיתי החיוך לא עלה לפניי, אני ממש מקווה שהוא לפחות ראה שניסיתי לחייך.

אני לא רוצה להיות חצופה בעיניו.

"אוקיי, אז אני מר פיין ואת?" שאל בנימוס עם חיוך עדיין זוהר.

"נינה מרטין" לחצתי את ידו והוא הנהן.

"משוחררת גברת מרטין" הלכתי לאסוף את הדברים ונפל מהתיק שלי פתק, גלגלתי את עיניי מכינה את עצמי כבר לעתיד לבוא ופתחתי את הקיפול.

~אפילו אמא שלך עזבה אותך כי את כלומניקית, אז תעשי לכולם טובה ותמותי? באהבה ג'ון~.

היה כתוב, בדרך כלל אני לא מייחסת חשיבות לדברים האלה, אבל לא כשזה מגיע לאמא שלי.

ביום שהיא עזבה היא אמרה שאני הסיבה לכך. ומאז, אני שונאת את עצמי, אבא שלי התחיל לשתות ולהמר ולהביא חברים שלו, שלא צריכים להיות חברים שלו, בשעות מאוחרות הביתה, בגללי.

"הכל בסדר?" קולו של מר פיין העיר אותי מהחשיבה המעמיקה שלי.

"כן, אני כבר הולכת" אמרתי, זורקת את הפתק לכיוון הפח ליד דלת הכיתה ויוצאת מהדלת הכיתה בריצה.

~~~~
מתחילים שבוע חדש!
מאחלת לכם המון המון בהצלחה! וגם לעצמי.

באהבה,
וויט א'נגל.

Broken HeartWhere stories live. Discover now