ליאם
היא נשארה ערה כל השיעור, אך זה היה נראה בירור שזה גורם לה כאב, כיאלו גופה כולו בוער בלהבות, התפתתי לשלוח אותה לאחות, אך אם היא לא ביקשה כנראה יש סיבה לכך.
לאחר שהצלצול של סוף השיעור נשמע, ביקשתי ממנה שוב להישאר מספר דקות.
היא נראתה שבקושי הצליחה לסחוב את עצמה, כאילו היא נלחמת במשהו שמיועד לכישלון.
"האם את מרגישה טוב?" שאלתי בדאגה.
"אני.. כן, אני בסדר" היא גמגמה, בחנתי את פניה שוב פניה היו חיוורות לחלוטין.
הנהנתי "בסדר גמור, אם כך, אני רוצה שתבואי לכאן לפרטני, הציונים שלך אינם טובים במיוחד, זה יהיה במקום שיעור ספורט, דברתי אם המורה והוא אישר זאת, האם זה בסדר מבחינתך?".
עיניה כמעט הוארו שהזכרתי את שיעור ספורט, לא ידעתי את הסיבה מדוע אני מרגיש צורך עז לגונן עליה, לעזור לה.
אולי כי הזכירה לי מעט את עצמי או בגלל המבט הפגוע והעצוב שהופיע דרך קבע בעיניה.
*
הייתי שקוע בניירת שקול נקישה חרישי נשמע על הדלת.
"כן" קולי הדהד למרחק.
הדלת נפתחה בחשש, ונינה עמדה שם, מיס מרטין.
אני אצטרך לזכור ולא לפלוט בטעות את שמה הפרטי.
"מר פיין, אני.." היא גמגמה.
"כנסי" הזמנתי אותה בחיוך.
היא נכנסה סוגרת אחריה בזהירות את הדלת ומתיישבת על הכיסא מולי, היא הצמידה את ידיה זו לזו, רעד קל חלף בגופה.
~~~
פרק נוסף!
שבוע חדש והמון בהצלחה לכולנו.
באהבה,
וויט א'נגל.
YOU ARE READING
Broken Heart
Fanfiction[Liam Payne] ✯הסתיים✯ M×W הוא החליט להילחם עליה גם שכולם החליטו לוותר. היא מפחדת גם מהמגע הקטן ביותר, היא מרבה לשקוע לתוך שירים והדבר היחיד שהיא באמת רוצה זה להיות שקופה, שלא ישמו לב עליה, שלא יסתכלו והכי חשוב: שלא יציקו לה. אבל פעם אחר פעם היא מגלה...
