Chapter 6

1.3K 107 19
                                    

נינה

הרגשתי מועקה כבדה, כשראיתי את ליאם בוהה בי בהפסקה, זה הלחיץ אותי, למה הוא מסתכל עליי?

ישבתי לבד מתחת לעץ עם הספר בידיי מנסה להתרכז בו אך לשווא, כשעיננו נלכדו הוא מיד הביט הצידה כאילו לא קרה כלום.

בצלצול לשיעור האחרון אספתי את הדברים שלי מהר כדי שאני אוכל לצאת לפני ג'ון והכלבלבים שלו מייקי ופיג'יי.

אבל עם מזל כמו שלי זה לא קרה.

"ממהרת נינה?" הוא משך אותי מהכובע של הג'קט מונע ממני לברוח.

"תן לי ללכת אני ממהרת ממש" ביקשתי לא מביטה בעיניו.

"זאת סיבה די טובה לגרום לאבא היקר שלך לחכות, וכשהוא מתעצבן כולם יודעים מה קורה נכון?" חיוך מר על שפתיו.

"בבקשה" התחננתי בלחש.

פיג'יי ומייקי החזיקו את ידיי על-מנת שלא אוכל לזוז וידעתי מה הולך לקרות.

האגרופים של ג'ון הכו בבטני ללא רחמים.

פחדתי שעוד רגע אם מייקי ופיג'יי לא ישחררו אותי אני אתמוטט לרצפה.

וזה מה שקרה.

אספתי את גופי מהרצפה מנגבת את דמעותיי וממהרת הביתה. השעה כבר חמש, גופי רועד כשהרכב של אבא שלי בחנייה.

"איפה לעזאזל היית?" קולו פוגש באוזניי.

"אני מצטערת שאיחר--" כף ידו קטעה אותי והוא סטר לי בחוזקה.

נשכתי את שפתי התחתונה מתפללת שזה ייגמר מהר.

"כשאני אומר להיות ב16:00 בבית זה בפאקינג 16:00 את בבית נינה!" נמשכתי מהשיער אליו וראשי נשמט אחורה.

"אבא אני מצטערת זה לא יקרה יותר" התחננתי.

"תיראו אותה, בוכה כמו ילדה בת 3, אם אמא שלך הייתה פה עכשיו היא הייתה צוחקת עלייך. אבל היא לא כאן! את יודעת למה?? כי את גרמת לה לעזוב!" הוא דחף אותי לרצפה שוב בעוצמה חזקה ויצא מהבית משאיר אותי להיחנק מהכאב ומהבכי.

*

גם הלילה לא ישנתי שכבתי על המיטה עד עלות השמש עם כאב עז בבטני ובשאר חלקי גופי מנסה להתיישב, היום ירד גשם אני צריכה להתלבש טוב.

חשבתי לעצמי.

*

הגעתי לבית הספר וג'ון לא היה שם, למזלי אבל מייקי הביט בי, משהו במבטו היה שונה, הוא לא נראה נוקב, הוא היה מצטער?

מר פיין נכנס לכיתה אך לא היה לי אכפת, הוצאתי את הספר והמחברת והנחתי את הראש על השולחן, נלחמת כל כך ברצון העז של עיניי להיסגר, והצלחתי להישאר ערה כל השיעור.

~~~
שיהיה לכם בוקר מקסים לאלו שקראו את זה בבוקר.
ולילה מקסים לאלו שקוראים זאת בזמן שאני מעלה.
ועצה נוספת: תלחמו בשדים שלכם.

באהבה,
וויט א'נגל.

Broken HeartWhere stories live. Discover now