Chapter 13

1K 101 17
                                    

ליאם

היא נרדמה, נשימותיה הסדירות והקבועות בישרו לי על כך.

חולצתי הייתה רטובה לחלוטין, אך לא היה אכפת, היא הייתה נראית כמו מלאך כשישנה, שערה היה סתור על פניה בצורה יפיפה, והמראה כולו היה עוצר נשימה.

התכוונתי להניח אותה על המיטה ולתת לה לישון, אך התברר לי כי אגרופיה היו על חולצתי באדיקות שאני לא אוכל לשחרר, לפחות לא בלי להעיר אותה.

"ליאם" נזכרתי בקולה האומר את שמי, מתגלגל בנינוחות על לשונה.

כאילו תמיד היה שייך לשם.

אך מצפוני אינו שכח להציק לי שוב ושוב, על אלפי האיסורים שאני מפר עצם כך שאני איתה כאן, בתנוחה כל כך אינטימית.

אסור לי לישון איתה, זה בהחלט אסור!

למרות שלבי רצה להיות שם איתה, לנחם אותה.

מוחי אסר זאת מכל תוקף, היית איתה עד עכשיו, ועכשיו היא רדומה, אסור היה לי להמשיך לשבת לצידה.

הבטתי על ידה שהחזיקה בחולצתי, הברירות שעמדו בפניי לא היו כל כך מסבירות פנים, החלטתי את הדבר היחיד שנראה לי הגיוני באותו רגע.

פשטתי את חולצתי והנחתי אותה בחיקה, היא התכרבלה לתוכה וזה נראה מקסים בעיניי, ואני יצאתי, הולך לישון לי בספה, היה חדר נוסף אך המיטה שם לא הייתה נוחה במיוחד, מצאתי את עצמי ישן בסלון על הספה, שמחשבות שונות חלפו בראשי עד שנרדמתי.

Broken HeartWhere stories live. Discover now