Chapter 14

1K 92 11
                                    

נינה

הריח של ליאם לא עזב אותי, ובפעם הראשונה השבוע הרגשתי שאני יכולה לישון בלי שאבא שלי יתפרץ לחדר שלי ויעשה מה שהוא רוצה.

אני לא רוצה להתעורר.

אני רוצה להישאר ככה לנצח.

"הינה את!" פניו של אבי הופיעו מפתח הדלת.

"מה איך מצאת אותי?" גופי קרא.

"אני תמיד אמצא אותך, גם על הירח" קולו קר ואכזרי, החדר פתאום הפך קטן וכך גם אני.

הוא לעומתי ענק.

"לא! בבקשה אל תעשה את זה!" התחננתי.

הוא הרים אותי בעזרת אצבעותיו בלבד כאילו הייתי נמלה.

"את תמיד מצליחה לגרום לי לרצות להכאיב לך תמיד, וזה מה שיקרה" צחוק מגעיל מילא את אוזני.

התחלתי לבכות ולהתפרע בידיו.

"תעזוב אותי! דיי!! תפסיק בבקשה!!" צעקתי ובכיתי.

"נינה!!" קולו של ליאם נשמע אך הוא לא נראה בשוק מקום.

"קדימה נינה תתעוררי בבקשה, נינה תתעוררי!" גופי מנוער על ידי ליאם אני בטוחה בזה אבל אני לא מבינה מה קורה.

*

עיניי נפתחו ושאפתי נשימה עמוקה במהירות וזה גרם לי להיחנק ולהשתעל, יחד עם הדמעות.

"זה רק חלום, אני כאן".

"עזבת אותי" לחשתי אחרי שהשיעולים נרגעו.

"לא, לא עזבתי אותך" הוא לחש נושק לראשי "אני כאן, זה בסדר" הוא לחש שוב ושוב.

הרמתי את מבטי אליו עיניו החומות נראות מודאגות אבל הדבר הבא שהוא עשה גרם ללב שלי לעצור.

הוא רכן קדימה מבריש את שיערי מפניי ומחבר את שפתיו לשלי.

מילא היה מנשק אותי ולא היה קורה מעבר,

אבל אני.. נישקתי חזרה.

Broken HeartWhere stories live. Discover now