ליאם
צלצול הפלאפון שלי העיר אותי משינה מתוקה וחסרת חלומות, הושטתי את ידי לפלאפון בכעס מוכן לטרוק בפנים למי שמעז להתקשר אליי באמצע הלילה.
אך נעצרתי מיד ששמו של המתקשר זוהה על ידי הנייד שלי 'נינה' היה כתוב באותיות מודגשות.
"נינה?" קולי היה צרוד משינה.
"אני..." היא גמגמה חנוקה מדמעות, שמעתי נקישות וצרחות מהצד השני "אתה יכול לבוא לקחת אותי?" קולה היה מלא בתחנון, והאימה בקולה הייתה מוחשית, יכולתי לדמיין את פניה מלאות הדמעות וכאב.
"בטח, איפה את?" שאלתי במהירות קם על רגליי, חטפתי חולצה מכנס והתלבשתי בדרך למטה, לקחתי כפכפים ומפתח של הרכב, ויצאתי החוצה כל זה בזמן מועט של פחות מדקה.
"בבית, בבקשה תבוא" היא הייתה אחוזת אימה, וזה בהחלט גרם לי לרצות לשבור כל אדם שהכניס אותה למצב הזה.
"את יכולה לצאת?" שאלתי, עולה על הרכב ומתניע.
"כן, רק תבוא, בבקשה" הפחד היה ברור בקולה, אך הבנתי שאחד מפחדיה היה להישאר לבד שלא אקיים את הבטחתי.
"אני בדרך אלייך, תצאי אני אהיה שם עוד כמה דקות".
"בסדר" היא ממלמלה לבסוף.
אך לא ניתקתי את הקו, שמעתי קולות מהצד, חלונות נפתחים, צרחות אימים ושמה של נינה מלווה באיומים נוראיים ביותר שנשמעו, ביחד עם כמה קללות ע"י קול גברי.
זה גרם לי לרצות להחטיף לו מספר מכות טובות, עד שידמם למוות, אך החלטתי לבסוף שמטרתי הראשונה תהיה להגן על נינה, עם הבריון נתעסק במועד מאוחר יותר.
ראיתי את דמותה רצה אל רכבי בחשכה עוד לפני שעשיתי עצירה מוחלטת, היא עלתה על הרכב, פנייה היו מוכתמים בדמעות, על גופה היה סריג קליל שבקושי הספיק להגן מן הקור של הלילה וטייץ שהגיע עד הברך שלה.
"בבקשה פשוט תיסע" היא חיבקה את רגליה וטמנה את ראשה, שמעתי את התייפחותה שהעידו על כך שעדיין בכתה.
YOU ARE READING
Broken Heart
Fanfiction[Liam Payne] ✯הסתיים✯ M×W הוא החליט להילחם עליה גם שכולם החליטו לוותר. היא מפחדת גם מהמגע הקטן ביותר, היא מרבה לשקוע לתוך שירים והדבר היחיד שהיא באמת רוצה זה להיות שקופה, שלא ישמו לב עליה, שלא יסתכלו והכי חשוב: שלא יציקו לה. אבל פעם אחר פעם היא מגלה...
