chapter 8

1.1K 97 8
                                    


נינה

הרגשתי את ליאם, מר פיין! לא ליאם! נינה הוא לא חבר שלך, הוא המורה שלך!

האני הפנימי שלי צעק עליי.

הרגשתי אותו, הוא ריחם עליי, לא רציתי רחמים. אני לא צריכה שירחמו עליי.

"מיס מרטין את לא מקשיבה לי שוב" הוא העיר לי בפעם השנייה.

"אני מצטערת" פחד תקף אותי, הוא הולך להתקשר לאבא שלי זה בטוח.

"אני לא הולך להעיר לך שוב, ובקשר לפרטני אני אעדכן את אביך, אני מקווה שזה בסדר מצידו".

"לא!" אמרתי יותר מידי בקול.

"אני מתכוונת, זה בסדר אני אגיד לו בעצמי" תיקנתי מהר.

"אוקיי... אני מבין" היא הביט בי לשנייה כאילו חושב על משהו עמוק אך הצלצול קטע אותו.

"אני אראה אותך מחר בהתחשב וזה שיעור אחרון להיום" הוא חייך ועזר לי להרים את התיק.

"תודה מר פיין" אמרתי יוצאת מהכיתה.

*

בית הספר ריק, וכך גם הרחובות התחיל לרדת גשם חזק נורא, החלקתי על המדרכה ופצעתי את המרפק שהתחיל לדמם.

"שיט" קיללתי.

אני עייפה כל כך, קשה לי לקום לרגליי, אולי אני פשוט, אעצום עיניים כאן, על המדרכה לא אכפת לי מהגשם, רק לישון.

נרדמתי בפינת המדרכה מכורבלת בתוך עצמי העייפות עוטפת אותי וסוחפת את השינה מעליי. לא אכפת לי שאני אאחר הביתה אני רק רוצה לישון.

היה לי כל כך קר, רעדתי, אבל לא יכולתי לעשות שום דבר גופי היה זקוק למנוחה אחרי שלושה לילות רצופים שבהם לא ישנתי.

Broken HeartWhere stories live. Discover now