נינה
חזרתי לבית החדש שלי לחודשים הקרובים מסדרת את החדר שלי.
והחלטתי להכין לליאם ארוחת ערב, אני לא רעבה אז אני רק אארח לו לחברה,
האוכל היה על השולחן אך הוא עדיין לא חזר, השעה הייתה כבר אחרי שמונה בערב והוא בבית כבר בשש וחצי.
התחלתי לדאוג, אבל כשהתקשרתי אליו הוא לא ענה.
התחלתי להסתובב בדירה מחכה לו שרק יכנס מבעד לדלת הזאת.
השעה הייתה שתיים בלילה והייתי עדיין ערה, ליבי לא הפסיק לדהור מדאגה, שלחתי לו הודעות, התקשרתי אבל הוא לא ענה.
פיניתי הכול מהשולחן ואכסנתי בקופסאות.
בשתיים וחצי דלת הכניסה נפתחה וליאם נכנס, עיניו נחתו עליי ופניו השתנו מיד.
"שיט" הוא קילל בשקט אך שמעתי.
"נינה למה את ערה?" הוא שאל מתקרב לשבת לידי.
"אני הולכת לישון לילה טוב ליאם" קמתי מהספה אך הוא תפס בידי.
"נינה מה קרה?" השאלה שלו פגעה בי ועיצבנה אותי בו זמנית.
"יצא לך לבדוק את הפלאפון שלך ב8 שעות האחרונות??" קולי גבוה.
"ל-לא," הוא שלף אותו מכיסו ועיניו התרחבו.
"אני, נינה אני מצטער אני שכחתי שאת...".
"כן שכחת ממני, אבל זה בסדר גמור ליאם, אין לי שום דבר נגד זה שאתה לא מופיע בבית, פשוט, אתה הדאגת אותי כל כך! אני חשבתי שהוא מצא אותך!" צעקתי דוחפת אותו ורצה לחדר שלי.
"נינה!" הוא קרא אחריי ועלה למעלה דופק על הדלת.
"נינה תפתחי לי בבקשה" הוא ביקש.
"תן לי לישון ליאם" אמרתי, הוא נאנח ועשה את דרכו לחדרו.
שלחתי את ידי לכיס מוציאה את הפתק שליאם לא ידע עליו.
מביטה בו ונחנקת מהפחד הפורץ בתוכי.
*
התעוררתי שוב מאותו הסיוט, דמעות יבשות על לחיי והלב שלי דופק מהר.
יצאתי מהחדר, לבושה בחולצה של ליאם, כי רק ככה אני נרדמת.
"לי?" קראתי לו בשקט אך הוא ישן עמוק.
"ליאם?" קראתי שוב מתקרב אליו, אך הוא לא זז, כשפניתי לדלת כדי לצאת מהחדר הפלתי בדרך את התיק שלו מהשידה.
"פאק" קיללתי אך אור עמום התפשט בחלל החדר.
"נינה?" ליאם קם אליי מיד וסובב את גופי אליו.
"בכית? מה קרה?" הוא הביט בי בדאגה.
"אני לא התכוונתי להעיר אותך.. סליחה" מלמלתי.
"זה בסדר גמור, מה קרה?"
"אני יכולה לישון איתך?" שאלתי משפילה את עיניי לרצפה.
צחקוק קטן ברח מפיו, "בטח שאת יכולה, בואי" נכנסתי תחת השמיכה והוא חיבק אותי קרוב אליו.
"הדאגת אותי היום לי.." לחשתי, "אני יודע אני מצטער פגשתי חבר וותיק ואיבדנו את תחושת הזמן, זה לא יקרה שוב" הוא נשק לשפתיי אך לא נתתי לו להתנתק, העמקתי את הנשיקה עד שהאוויר נגמר לשנינו ורק אז התנתקתי.
"אני רוצה אותך כל כך" הוא לחש מלטף את שיערי.
בלי מילים מיותרות רכנתי מטה משאירה שובל של נשיקות פרפר על קו הלסת שלו.
"נינה" קולו מחוספס, הוא לא ציפה לזה, הורדתי את החולצה, וכך עשיתי עם חולצתו.
הוא התיישב והפך אותי, גופו מרחף מעל שלי.
"את כל כך יפה נינה" הוא נשק לצווארי בעדינות מזיז את שיערי לגישה יותר טובה.
העברתי את ידי על הגומי של מכנסיו והוא עזר לי להיפטר ממנו.
"את בטוחה שאת מוכנה?" עיניו כהות ומלאות תאווה אך גם רכות ודואגות. הנהנתי מושכת אותו אליי לנשיקה נוספת.
הבגדים שלנו נעלמו מטווח הראייה והוא התמקם מביט בי שוב.
"זה הולך לכאוב אז אם את רוצה שאני אפסיק לא לחכות, פשוט תגידי לי".
"אוקיי" הוא נכנס מעט, הרגשתי את גופי נחצה לשניים אך הוא עשה את דרכו פנימה לא מוריד את עיניו ממני.
"זה בסדר ליאם אני בסדר" אישרתי לו והוא התחיל לזוז, תחילה לאט, סוחט ממני גניחות ויבבות עדינות אך במהרה הוא הגביר את הקצב אוחז בירכי מפשק את רגליי יותר.
"ליאם!!" חפרתי את ציפורניי בכתפיו עוצמת את עיניי וראשי נזרק לאחור בהנאה.
"אני קרוב נינה" הוא נהם, אהבתי איך ששמי התגלגל משפתיו.
הרגשה מוזרה עברה בי, הכאב התחלף בהנאה והרגשתי את ליבי דוהר.
"קדימה נינה את קרובה אני מרגיש את זה" הוא נשק למצחי
הגעתי לנקודה שבה הכול הרגיש לי מטושטש כל כך, צעקתי את שמו של ליאם שוב ושוב כך שאני בטוחה שהשכן כבר יודע את שמו.
כשירדתי מרמת השיא שלי. ליאם ואני התנשפנו ראשו על כתפי וגופו מיוזע.
"אני אוהב אותך נינה" , "אני אוהבת אותך לי" אמרתי נותנת ללילה ולחוסר אנרגיה להשתלט ונרדמתי בזרועותיו.
~~~
מאחלת לכם פסח שמח וכשר.
חופשה נעימה.
באהבה,
וויט א'נגל.
YOU ARE READING
Broken Heart
Fanfiction[Liam Payne] ✯הסתיים✯ M×W הוא החליט להילחם עליה גם שכולם החליטו לוותר. היא מפחדת גם מהמגע הקטן ביותר, היא מרבה לשקוע לתוך שירים והדבר היחיד שהיא באמת רוצה זה להיות שקופה, שלא ישמו לב עליה, שלא יסתכלו והכי חשוב: שלא יציקו לה. אבל פעם אחר פעם היא מגלה...
