ליאם
לא ידעתי מה לחשוב, סימנים בצבעים שונים התגלו, ובתהליכים שונים של החלמה, שריטות וסימני ידיים שלא העידו על דבר טוב, בהחלט לא ידעתי מה לחשוב.
אלפי מחשבות עברו בראשי, אחת אפלה וגרועה יותר מקדמתה, האם היא עושה זאת מרצון? האם מישהו כופה את עצמו עליה? כל מחשבה הרתיחה את דמי.
ולא! אסור היה לי לחשוב על כך! מה שהיא עושה זה עניינה הפרטי! אין לי שום מטרה להתערב בזה. אלא אם כן זה לא היה מרצונה.
מספיק סיכנתי את שמי ועבודתי שהבאתי אותה הנה "אני אתן לך להתלבש" אמרתי בקול חסר גוון ורגש ויצאתי לוקח איתי את בגדיה.
שמעתי צעדים מהוססים יורדים במדרגות, שדמותהז המלאה התגלתה למולי ראיתי אותה לבושה בבגדי, אהבתי את זה.
לא! המצפון הזהיר אותי שוב, אסור לך לחשוב ככה, היא התלמידה שלך! לא מעבר, אסור שיהיה מעבר, אלא אם כן תרצה להרוס את עבודתך ואת חייך.
"אני בטוח שאת רעבה, שבי, הכנתי פסטה" החוויתי בידי לעבר הכיסאות בשולחן האוכל.
"א-ני ר-ק רצ-יתי לה-גיד תודה" היא גמגמה בשקט, עד שאימצתי את אוזני כדי לשמוע.
"זה בסדר" אמרתי בחיוך כנה ואדיב.
היא התיישבה בכיסא מולי שהנחתי למולה את צלחת הפסטה.
אני יודע שלא הייתי צריך להעלות את הנושא אך לא עצרתי בעצמי "אני מניח שלא תרצי לדבר על הסימנים על גופך אך יש אנשים שתוכלי לעשות זאת איתם".
מבטה התקשח והיא נהפכה למרוחקת, גופה נמתח כמו קפיץ שהמילים זרמו מפי, ואני הצטערתי על כך כל כך, אך את הנעשה אין להשיב.
"אני מצטער, זה פשוט..." נסתי לתרץ אך דבר לא עלה בראשי.
"זה שום דבר" היא אמרה בקול קפוא, היא נעמדה על רגליה משאירה את הצלחת מלאה לחלוטין.
ידעתי שהיא רעבה, אך הנושא שהעליתי פגע בה בנקודה רגישה, חשקתי את שפתיי בשקט
לקחתי את הצלחת ובקבוק מים ועליתי לחדר שלי, שהיא כנראה הייתה שם, אני מתכוון להתנצל שוב.
YOU ARE READING
Broken Heart
Fanfiction[Liam Payne] ✯הסתיים✯ M×W הוא החליט להילחם עליה גם שכולם החליטו לוותר. היא מפחדת גם מהמגע הקטן ביותר, היא מרבה לשקוע לתוך שירים והדבר היחיד שהיא באמת רוצה זה להיות שקופה, שלא ישמו לב עליה, שלא יסתכלו והכי חשוב: שלא יציקו לה. אבל פעם אחר פעם היא מגלה...
