נינה
"ל-ליאם" קולי לחש כנגד שפתיו.
הרגשתי בעולם אחר, בעולם שרק אני והוא נמצאים בו.
ואף אחד לא יכול לקחת אותי ממני.
נשכבתי על המיטה כשגופו מרחף מעל שלי, הנשיקה לא נשברת וידיי מתהדקות על חולצתו.
אך הוא בהיותו ליאם היה חייב להרוס את הרגע.
"נינה.. נינה לא" הוא עצר את ידיי שליטפו את חזהו תחת לחולצה.
"למה לא?" שאלתי מרגישה את הדחייה שורפת.
"אני פשוט, אני.. אני יודע מה את עברת ואני לא רוצה לעשות לך את זה עכשיו" הוא לחש מנשק את שפתיי בעדינות ונשכב לידי.
"אוקיי" אמרתי אך הדחייה עדיין מרצדת בראשי.
*
היום הלכתי עם ליאם חזרה לביתי לפני בית הספר והרכב של אבא שלי לא היה בחנייה, בדיוק כמו שחשבתי.
"אני רק אביא את הדברים שלי ואני באה" אמרתי מניחה את ידי על ידית הדלת.
"לא, נינה אני בא איתך, מי יודע מה יכול לקרות בפנים" הוא מחה עם דאגה בעיניו.
"לי.." , "אני אמרתי שאני בא נכון? אז קדימה" הוא יצא מהרכב ועשינו את דרכינו לחדרי הישן.
הבית היה ריק, וכשעליתי למעלה הדלת לחדר שלי הייתה שבורה והחדר היה הפוך.
על הקיר היה פתק.
~אני אמצא אותך נינה וכשזה יקרה את תתחרטי על היום שבו נולדת~ הכתוב בו גרם לגופי לרעוד בפחד אך החבאתי אותו בכיסי בשנייה שליאם נכנס לחדר, אני לא רוצה להדאיג אותו.
אספנו את הבגדים המעטים שהיו לי, כמה ספרים, חפצים ששייכים ללימודים היה לי בלוקר ומה שנשאר זה נעליים, שכבר היו על רגליי.
"ליאם אני באמת יכולה לעזור, אוף" אמרתי כשהוא סחב הכול לאוטו והניח בתא המטען.
נכנסנו לרכב ובשנייה שליאם התניע הרכב מי שלא רציתי לראות אותו יותר לעולם נכנס לחנייה.
"ליאם תלחץ על הגז! עכשיו בבקשה!" התחננתי.
הוא עשה כמו שביקשתי ונסענו משם, אני ווידאתי שהוא לא עוקב אחרינו.
והוא לא.
YOU ARE READING
Broken Heart
Fanfiction[Liam Payne] ✯הסתיים✯ M×W הוא החליט להילחם עליה גם שכולם החליטו לוותר. היא מפחדת גם מהמגע הקטן ביותר, היא מרבה לשקוע לתוך שירים והדבר היחיד שהיא באמת רוצה זה להיות שקופה, שלא ישמו לב עליה, שלא יסתכלו והכי חשוב: שלא יציקו לה. אבל פעם אחר פעם היא מגלה...
