Chapter 30

929 89 29
                                    

נינה

הוא חושב שאני ניצלתי אותו. הוא לא אוהב אותי.

הוא חושב שאני זונה. הוא לא רוצה אותי

הוא חושב שאני נצלנית, הוא שונא אותי.

אני שונאת את עצמי.

התביישתי כל כך, אבל אם רק היה יודע למה, אם רק היה נותן לי להסביר שלא עשיתי זאת מרצוני.

אם רק היה יודע שהגנתי עליו פשוטו כמשמעו בגופי.

הגעתי לשיעור עם ליאם בשעה החמישית והוא אפילו לא הסתכל עליי.

לג'ון הייתה הבעה מרוצה על הפנים ואני רק חיכיתי שיגיע הזמן ללכת הביתה.

*

חשבתי שליאם יסיע אותי אבל הוא חלף על פניי עם הרכב וההודעה שלו אמרה, תחזרי במונית, לפחות הוא השאיר לי כסף בלוקר.

חזרתי הביתה אחרי עוד סבב מכות מג'ון, מייקי ופיג'יי, השפה שלי הייתה פתוחה, והזרועה שלי שיתנה צבע.

כאב לי כל כך, למרות שליאם יצא מבית הספר לפניי, הוא לא היה בבית.

אז מה שעשיתי היה להתרסק על הספה ולבכות את נשמתי החוצה.

מחר יש יום חופש, בגלל תקופה קצרה של חג.

ליאם לא חזר הלילה הביתה, אני משערת שהוא הלך לחבר שלו או להוריו.

הרגשתי כל כך לבד בבית הגדול הזה.

*

הוא לא ענה לי לשיחות, הוא לא החזיר הודעות.

ארבעה ימים ושלושה לילות הייתי לבד. הוא כנראה היה בבית כשהסתגרתי בחדר כי היה אוכל בכל פעם על השולחן, שלא נגעתי בו אילו לא בקצת, ופתק שאומר ~אל תחכי לי אני אולי חוזר בבוקר~

ידעתי שאני נטל עליו מהשנייה הראשונה שהוא עזר לי, אני מיותרת בשבילו.

הוא לא צריך אותי יותר.

המחשבה שרצה בראשי במשך ימים ספורים כעת נראית המעיקה ביותר.

אולי מספיק?

אולי הוא באמת לא צריך אותי?

לפחות הוא מתנהג ככה.

מצאתי את עצמי עומדת מול ההשתקפות המחרידה ביותר שלי בחדר האמבטיה מחבקת קרוב אליי את הסוודר של ליאם.

אני נראית פטתית, נואשת, וסתם נטל כבד.

"אני מצטערת ליאם אני אוהבת אותך" לחשתי מעבירה את הסוודר מעל ראשי.

לקחתי את כל התרופות הכי חזקות שמצאתי פותחת קופסא אחת ומרוקנת אותה לידי.

שנייה אחר כך הכול היה בדרך לקיבתי. בעזרת המים מהכיור,

עברתי לבקבוק השני כך שלושה בקבוקים עד שדלת האמבטיה נפתחה.

"הו שיט מצטע--, נינה מה את עושה?!" הוא שאל בפאניקה אבל כבר הרגשתי את רגליי מוותרות ואת גופי נופל לרצפה, חיוך על פניי, פטרתי אותו מקושי.

הוא חופשי.
~~~

חג עצמאות שמח!
מקווה שאתם מבלים ונהנים.

באהבה,
וויט א'נגל.

Broken HeartWhere stories live. Discover now