Chapter 12

1K 95 17
                                    

נינה

אם אבא שלי ידע על זה, אני מתה והפעם סופית.

התחלתי לבכות, זה לא מנומס מצידי להתאקלם לי בחדר של אדם זר, אבל רק רציתי שמישהו יהיה שם בשבילי, פעם אחת.

"נינה?" קולו של מר פיין נשמע מצידה השני של הדלת אך לא זזתי.

הוא נכנס והניח את המגש בידיו על שידת הלילה.

"נינה אני מצטער לא התכוונתי לגרום לך לבכות" הדרך שבה הוא קרא לי נינה ולא מיס מרטין, העבירה בי מן תחושת צמרמורת.

"ל-ליאם" לחשתי מבעד למסך הדמעות, התכוונתי לקרוא לו מר פיין אבל לא יכולתי.

"היי, היי אני כאן אל תבכי, אני נורא מצטער" הוא התיישב על המיטה שלו לצידי ועטף את גופי הרועד מהבכי בזרועותיו.

"זה לא בגללך" לחשתי מניחה את ראשי על חזהו.

"נינה יש לך חום" הוא הצהיר אך לא רציתי שהוא יעזוב אותי, הרגשתי בטוחה איתו.

למרות שאני מכירה אותו שלושה ימים.

"את צריכה לנוח, זה בטח בגלל שהתקררת" הוא אמר עוטף אותי בשמיכה החמימה שלו עצמתי את עיניי, מאגרפת את חולצתו בידיי, הריח שלו לא חזק הוא עדין, אבל עדיין גברי.

ידו משפשפת מעגלים מנחמים על גבי.

"נינה?" הוא לחש בודק אם אני ערה אחרי זמן מסוים שנרגעתי מהבכי.

נרדמתי לבסוף.

Broken HeartWhere stories live. Discover now