נינה
ליאם לא שאל יותר מידי שאלות בנסיעה והגענו לדירה שלו.
אבל הוא לא פתח את נעילת הרכב.
"נינה?" קולו תוהה.
לא עניתי רק נתתי לדמעות לנחם אותי.
"נינה מה קרה שם? מי היה הגבר הזה ולמה הוא דיבר עלייך ככה?" הוא שאל, מניח את ידו על ברכי אך נרתעתי.
הוא הזיז את ידו מיד.
"זה כלום ליאם, תודה אני יכולה ללכת מכאן כבר אני אסתדר" אמרתי, למרות שאני אפילו לא יודעת לאן אלך, אין לי כסף, אין לי בגדים, יש לי רק את הפלאפון שלי איתי.
"אל תדברי שטויות נינה! את נשארת אצלי" הוא קבע פותח את נעילת הרכב.
"ל-לא מר פיין זה בסדר" , "ליאם, מחוץ לכותלי בית הספר אני ליאם, ובקשר לבעיה הנוכחית, אני לא נותן לך כאן ברירה נינה את נשארת איתי וזה לא נתון לוויכוח".
הנהנתי יוצאת מהרכב.
נכנסנו והוא הוביל אותי למטבח.
"נינה מי זה היה ולמה הוא צעק לך שאת... למה הוא אמר את הדברים האלה?" הוא שאל, להיפתח אליו? לספר לו?
"ליאם, אם אני מספרת לך זה חייב להישאר בנינו" אמרתי מביטה בעיניו.
הוא הנהן והניח את ידו על ידיי הקטנות.
"לפני שש שנים אמא שלי אספה תיק, לקחה הכול איתה ולפני שהיא עזבה היא צעקה לאבא שלי שיאשים אותי בהכל, הוא השתנה מאז, עד גיל 10 אני זוכרת שהיינו החברים הכי טובים, הייתי מספרת לו הכול, היינו נהנים, אהבתי אותי כמו שאין לתאר, אבל מאז שהיא עזבה הוא השתנה. הוא התחיל להמר ולשתות.
הוא התנהג אליי כמו למנקה שלו, הוא מכה אותי, ולפעמים הוא... הוא חוזר הביתה עם לפחות חמישה מהחברים שלו לשולחן הפוקר והם..." שפתיי רעדו וגופי רעד מהמחשבה הבנה שטפה את פניו.
"ה-הסימנים על הרגליים שלך, אלוהים אדירים" הוא לחש.
"בבקשה אל תיתן לו לפגוע בי ליאם בבקשה!" בכיתי כל כך חזק שלא ידעתי בכלל מה קורה עד שהרגשתי את ליאם מושיב אותי בחיקו ומחבק אותי קרוב אליו.
YOU ARE READING
Broken Heart
Fanfiction[Liam Payne] ✯הסתיים✯ M×W הוא החליט להילחם עליה גם שכולם החליטו לוותר. היא מפחדת גם מהמגע הקטן ביותר, היא מרבה לשקוע לתוך שירים והדבר היחיד שהיא באמת רוצה זה להיות שקופה, שלא ישמו לב עליה, שלא יסתכלו והכי חשוב: שלא יציקו לה. אבל פעם אחר פעם היא מגלה...
