נינה
התיישבתי כל כך מהר שהכאב בגופי תקף שוב.
"מ-מר פיין?" פחד קר וצורב זורם בעורקיי.
"את היית, אממ, הגשם, ראיתי אותך על המדרכה ונבהלתי חשבתי שאיבדת את ההכרה או שמ-מתת" הוא גמגם אך המשיך "אז הבאתי אותך לבית שלי מכיוון שאין לי את הכתובת שלך, ואת מלוכלכת ורטובה לגמרי, הבאתי לך כמה מהבגדים שלי, יש לי מייבש ומכונת כביסה אז, תחליפי בגדים ואני אכבס את שלך" הוא הציע, אך הפחד לא עוזב את גופי.
הנהנתי.
הוא יצא מהחדר, ראיתי מכנס וחולצה עם שרוולים קצרים על השולחן כתיבה, שיט הרטבתי את המיטה שלו.
רגע, אני במיטה שלו, של הפאקינג מורה שלי להיסטוריה!
"קמתי מורידה בזהירות את הבגדים שלי נשארתי בחזייה ותחתון כשהדלת נפתחה וצרחתי בבהלה.
"פאק, אוי רגע אני מצטער, חשבתי שסיימת, פשוט עבר המון זמן ו.." הוא ניסה להסביר ולא להביט בי בו זמנית.
זרקתי על עצמי במהירות את החולצה שלו "אני מאמינה לך מר פיין זה בסדר אני רק.. נבהלתי." אישרתי לו.
"אני רק אקח את הבגדים שלך ואלך, ניסיתי להתקשר לאביך אבל הוא לא זמין, את רוצה שאסיע ואתך הביתה?" אם אבא שלי לא עונה זה אומר שהוא משתכר איפה שהוא והלילה הוא יחזור שיכור.
"בבקשה לא" התחננתי בשקט אך הוא שמע ועיניו שוטטו על גופי, לא הספקתי לשים מכנס ועל רגליי היו סימני ידיים ושריטות מלילות שבהם אבא שלי החליט שהדרך הטובה ביותר ללמד אותי לקח זה לכפות את עצמו עליי בכל דרך.
לא הבטתי על ליאם, לא זזתי, פחדתי ממה שהוא חושב עליי, מה הוא חושב עליי?
בטח שאני נותנת לכל אחד מה שהוא רוצה, שאין לי כבוד עצמי, אבל כל אלו היו שאלות שרק הוא יוכל לענות עליהן.
YOU ARE READING
Broken Heart
Fanfiction[Liam Payne] ✯הסתיים✯ M×W הוא החליט להילחם עליה גם שכולם החליטו לוותר. היא מפחדת גם מהמגע הקטן ביותר, היא מרבה לשקוע לתוך שירים והדבר היחיד שהיא באמת רוצה זה להיות שקופה, שלא ישמו לב עליה, שלא יסתכלו והכי חשוב: שלא יציקו לה. אבל פעם אחר פעם היא מגלה...
