"תנוח קצת, אתה תרגיש יותר טוב." הוא אמר והוסיף "אתה יכול להישאר כאן אם תרצה, אני אשן בסלון." למרות שהמשפט שלו נוסח כשאלה, הוא לא חיכה לתשובה אלא פנה ללכת.
"חכה" אמרתי, הושטתי את ידי אך קולי הוא זה שאחז בו "מה שאמרת לגבי הקעקוע-" קולי גווע, ידעתי את המילים שלו בעל פה, הם התנגנו בראשי ללא הרף, אף כי לא יכולתי לעלות אותן על שפתיי.
הוא הסתובב והביט לעברי והידק את שפתיו זו לזו, נראה שלא היה מעוניין להחזיר תשובה על שאלתי, לכן התחמק ואמר "תרגיש טוב יותר זה הכי חשוב כרגע, כל השאר יכול לחכות."
"אני רוצה לדעת." קולי עלה בעקשנות, אך גופי לא היה חזק כרצוני וחשתי את החולשה מפעפעת בעורקי, גיששתי בעיוורון אחרי המיטה, עמדתי להתעלף ראיתי החלה להיטשטש עד שלא ראיתי דבר פרט לשחור. אבל זרועות חזקות אחזו בי ונפלתי לאחיזתם החמימה.
"תנוח קודם." שמעתי קול עמום שאמר זאת לפני שרעש סטטי נשמע באוזני ואיבדתי את הכרתי או נרדמתי, לא יכולתי להבחין בניהם.התעוררתי בפעם השנייה הפעם זו הייתה שעת ערב, האור בחדר היה כבוי והחלון היה פתוח מעט ואפשר לאור הירח לחדור, קמתי מהמיטה הנוחה והבטן שלי קרקרה, הזכירה לי שלא שמתי לב לגופי ולא דאגתי לו, הבנתי שהייתי צריך למצוא משהו לאכול. החלטתי לדחוק הצידה כל דבר אחר, כמו היכן הייתי ברגע זה, או שנפלתי לזרועותיו של תומאס והתחושה הייתה חמימה ומנחמת. יהיה לי מספיק זמן על מנת לתהות על כך ולשנוא זאת. צעדתי יחף אפילו הקור המקפיא של הרצפה לא גרם לי לרוץ בחזרה למיטה החמימה, הייתי רעב וזה התמקדו כל מחשבותיי.
פתחתי את דלת החדר וחיפשתי אחר המקום הזמין והנגיש ביותר שאוכל למצוא בו אוכל- מטבח, חוץ מהחלטה למצוא אותו לא ידעתי דבר, זה היה מספיק לגבש את דעתי ולבטוח בעצמי שאמצא אותו. צעדתי ברחבי הבית חדור מטרה, לשמחתי מצאתי את ממטבח תוך שניות, חלב ודגנים נראו ברגעים כאלו כמעדן מלכים, מצאתי במהירות קערה ושפכתי לתוכה במקביל את החלב והדגנים. לאחר שאכלתי כול גופי חש בשיפור המידי ויכולתי להבחין גם אני בכל השאר הדברים מסביבי, כמו האוויר הקריר שנכנס לדירה מהחלון הפתוח למחצה, כמו האור שנשאר דלוק באמבטיה והציץ דרך החריצים והרווחים בין הדלת למשקוף או כמו שהמרצה שלי ישן על הספה וכמו-.
הסתובבתי אחורה בחדות מזועזע והמום כדי להביט בספה, הוא שכב שם השמיכה הגיעה עד למותניו, הוא לא לבש חולצה כלל, אך למרות זאת נראה שהקור לא הפריע לו. היה זמן לבחון את גופו ללא הפרעה.
הוא היה נראה טוב, יותר מידי טוב למען האמת, החולצה שלו הושלכה על הרצפה, הוא כנראה הסיר אותה בשנתו. ושרירי בטנו המסותתים השמיכה לא הסתירה אותם כישן ומאחר שכך, הבחינה שלי את גופו גרם הייתה בלתי נראית לעין ובלתי מזיקה, אפשר לבחון אותם בדקדוק ולא להרגיש מבוכה, אף אחד לא היה עד לכך.
עד שהבנתי את מהות מעשיי, הסתובבתי במהירות וגבי היה לכיוונו. זה היה רע! מאוד רע! איך נתתי לעצמי לבחון את המורה שלי?! ועוד את המורה היחיד בבית הספר הזה שהייתי צריך לשנוא בגללו הייתי במקום הזה שלא רציתי."אתה ער?" שמעתי את קולו מאחוריי.
YOU ARE READING
Until you come
Fantasy✯הסתיים✯ M×M "אל תתן למראה שלו להטעות אותך! הוא יהרוג אותך בלי למצמץ." תום מגיע לאקדמיה העולמית לקוסמים בגיל שמונה עשרה הוא מתחיל ללמוד קסם, משהו שקיים בו והוא מעולם לא ביקש. הוא נבחר להיות קוסם, משהו מיוחד שרק מעטים נבחרים ונולדים עם היכולת הזו. ...