Until you come

פרק 2

בשיעור השני צעדה לכיתה בחורה שגילה לא עלה על עשרים, לפחות כך זה היה נראה. שיער שחור גלש על כתפה, עורה היה שזוף, והיא לבשה שמלה כחולה קצרת שרוולים שהגיעה עד הברך שלה ונעלי עקב שחרות לרגליה "שלום לכם, קוסמים צעירים, אני סמנתה מורגן, ואני אהיה המורה שלכם ללימוד מעשי של קסם בסיסי."

את השיעור השני העברנו בניגוד לשם של השיעור, שנראה שנעסוק במיומנות ועשייה. אלא בתאוריות של קסם בסיסי, אבל זה לא תורגם לעשיה או אימון, רוב השיעור סבב סביב מילים, משפטים, מעט הנפות ידיים שלה ויכולת ריכוז שלנו, שככל שהשיעור נמשך הדרדר יותר, לא רציתי להיות חסר נימוס ולכן לא נרדמתי בשיעור למרות שכל התיאוריות שהיא לימדה הפכו את להיות כאב ראש, זה נראה לי כל כך לא נכון שבשיעור היסטוריה הצלחתי להתעניין, לעומת זאת בשיעור המעשי הרגשתי שהייתי בשעת סיפור לפני השינה וניסו להרדים אותי. נראה שהדבר עלה בידם, ליתר דיוק עלה בידה של סמנתה. היא המשיכה לדבר התעלמה שהכיתה כולה על סף שינה, נלחמתי בצורך לשמוט את ראשי על השולחן ולהירדם.

לכן שהשיעור הסתיים הרגשתי הקלה, לאחר מכן הייתה הפסקה בהפסקה התברר לי שהיה בופה פתוח לשימוש של התלמידים, בניגוד לשאר בתי הספר בהם הייתי, המבחר לא רק היה רחב ומגוון אלא גם טעים. היו סלטים בכל הסוגים, גבינות שונות ולחמים בכל הצבעי, היו פסטות וטוסטים בהכנה עצמית, פיצות עם תוספות שאפילו לא העלתי בדעתי. למרות המבחר המעורר תאבון הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו בזמן שצעדתי עם כל שאר התלמידים היה ששיעור הבא עמדתי לפגוש את סטיב, נשכתי את שפתיי בחשש.

צעדתי ודעתי הוסחה לחלוטין מחשבותיי היו רחוקות בזמן שצעדתי במסדרונות עד שנתקלתי חזיתית במישהו, נהדפתי אחורה מעוצמת המכה הרמתי את מבטי בזעם ונתקלתי בגבר שראיתי קודם לכו במשרד המנהל, שהוא קרוב יותר הוא נראה אפילו טוב יותר ממקודם, לעיניו היה גוון מעניין של חום שזהרו מעט ושערו השחור היה מרוח בג'ל ומשוח לאחור שגרם לו להיראות טוב יותר, הוא נשאר לעמוד בזמן שנפלתי על הרצפה, הוא נראה שהמכה החזקה שהדפה אותי לרצפה אפילו לא נגעה בו. הוא הושיט את ידו קדימה "אתה בסדר?" דאגה כנה הופיע בפניו.
מצמצתי לעברו כמה פעמים מופתע, אחזתי בידו והתרוממתי "כן, תודה." מלמלתי, מיהרתי לעמוד על רגלי וטפחתי על בגדיי.
הוא חייך לעברי חיוך מרגיע ואמר "יופי, רק שים לב שלאן לדרך שלך." הבטתי הרחק מעיניו, אחרי שסיים, פנה לדרכו, לא הביט לעברי שוב.

הבטתי אחורה לעברו, שהוא צעד במסדרון, לא ידעתי את תפקידו כאן, קיוויתי שתהיה לי הזדמנות לגלות אבל אף אחד לא יכול להבטיח לי. נאנחתי ביגון והזכרתי לעצמי שוב שאסור היה לי להיקשר, הייתי חייב לסיים את השנה הזו ואיתה לסיים את המשימה שלשמה הגעתי הנה, לאחר מכן אחזור לחיי הרגילים ואשכח שאי פעם הייתי כאן. לאפשר לעצמי להיקשר בדרך כלשהי, אפילו לאדם חסר חשיבות כאן, לא היה צעד חכם מבחינתי.

התיישבתי ליד אחד השולחנות הריקים, לקחתי בקבוק מים, בורקס ומאפה שוקלד על מנת לא להיות יוצאת דופן. אך מחשבותיי נדדו הרחק מן האוכל שהיה על שולחני הם התמקדו בעיקר על השיעור הבא.
"היי, אני ליס." הרמתי מבט מופתע ובעיקר תוהה לעברה.
היא התיישבה בכיסא מולי, הניחה את ידיה על השולחן והמשיכה לדבר "הייתי איתך בכיתה, אתה נראה לי מעניין." היא הושיטה לעברי את ידה "מה השם שלך?"
"תום," הייתי כל כך מופתע מהכנות שלה שעניתי לה בלי לשים לב.
"נחמד להכיר אותך," היא השיבה "השיעור הבא יש לנו עם ת'ומאס, ראית זאת?"
נשכתי את שפתיי בחוזקה, עד שטעם מתכתי של דם היה בפי, הרמתי לעברה מבט חשוש ולחוץ. האם המשימה שלי התגלתה ביום הראשון שלי, מה היא ידעה?

~~~

מזל טוב לי! היום אני חוגגת יום הולדת. תרגישו חופשי לברך אני אשמח לכל ברכה שלכן.

בהמון אהבה, 

וויט א'נגל.