Until you come

פרק 3

היא המשיכה לדבר, התעלמה מן החששות שעלו בי או לא שמעה אותם "שמעת על המוניטין שלו? אומרים שהוא הקוסם בין החזקים ביותר שקיימים, הוא מורה קשוח מאוד, וגם אומרים שהוא אדם טוב, ומי שמסיים את הכיתה שלו הופך להיות קוסם מחונן ביותר ומבוקש מאוד." היא אמרה והודיתי לה בסתר לבי היה מסרה לי מידע שימושי שהייתי זקוק לדעת.

מאחר שהיא לא חשדה בדבר, החלטתי להתעניין גם ואמרתי "מעניין לדעת איך הוא יהיה איתנו."

היא חייכה והשיבה "בשנה הראשונה הוא אמור להיות טוב, הוא חייב ללמד אותנו, אין לו ברירה אחרת, אבל אחר כך שמעתי שצריך להילחם כדי להישאר בכיתה שלו."

היא העיפה מבט מהיר לעבר השעון של ידה, משכה בידי והקימה אותי מהכיסא, היא הייתה חופשיה מידי איתי אפילו שהכרנו לפני דקות, היא התנהגה כאילו הכרנו שנים "בוא, יש לנו שיעור להגיע אליו, יש לנו רק שתי דקות, כל כך מעצבן שאין צלצולים ואנו צריכים לזכור את הזמנים." היא אמרה ברוגז. זה גרם לחיוך משועשע לעלות על פניי, לפחות לא הייתי היחיד שהתמרמר מכך. נתתי לה למשוך אותי לעבר הכיתה, היא נראתה כל כך נמרצת. היא קיפצה בהליכה שלה, לא הייתי צריך להכיר אותה יותר מידי כדי לדעת שזה וודאי אופייני לה.

לא הספקנו להגיע לכיתה, עצרנו מול אחת החצרות החיצוניות. מכיוון ש מה שהתרחש מול ענינו היה מלהיב ומבעית יחד, במרכז החצר התחוללה סופה, זו הייתה סופה במלוא מובן המילה. נעצתי את רגליי בקרקע והבטתי המול סוג של הוריקן שהתרומם מעלה ונע במהירות שלא יכולתי לראות דבר מעבר. בניגוד לכל הוריקן רגיל הסופה עמדה במקומה ולא נעה אלא נשארה קבועה. בעין הסערה עמד תלמיד ככל הנראה היה בשנתו האחרונה, הוא נראה מבוהל עד עמקי נשמתו.

"כנראה מכיתת הבוגרים." אמרה ליס שהביטה בו, לא נראה שהיא נבהלה או התרגשה ממה שהתרחש מול ענינו, היא כמעט נראתה משעוממת. מתברר שהיא לא הייתה היחידה, אף אחד לא נראה מבוהל ומנגד גם אף אחד לא התקרב.
"בת כמה את בכל מקרה?" היא העיפה לעברי מבט זריז חסר כל רגש וחזרה להביט במופע האימה שהתרחש למול ענינו, וענתה "שבע-עשרה, אבל גיל הוא לא באמת נחשב אצלנו, כל המורים שלנו נראים צעירים שלמעשה הם בוגרים יותר, אנחנו חיים במשך מאות שנים, לא לנצח כמו הערפדים ועדיין גיל לא באמת משנה אצלנו." היא אמרה בקלילות, כאילו לא הרסה את כל מה שחשבתי, את כל התוכניות שתכננתי. הזדעזעתי מכל מה שאמרה כרגע, אני לא אוכל לשכוח ולהמשיך הלאה, אני אחיה בזמן שהרבה אחרים סביבי ימותו, אני לא אוכל לחיות כאדם רגיל, העולם שהכרתי התפורר לרסיסים מול עיניי.

"איך את יודעת את כל זה?" שאלתי וניסיתי להסתיר את החרדה בקולי, היא משכה בכתפייה כאילו מה שסיפרה לי היה ברור כפי שהשמש זרחה "יש דברים שאני יודעת."

"תראה את זה," היא הצביעה לעבר הבחור שעמד בעין הסופה ורעד בבירור, עכשיו סביבו נראו מורים שונים, גם סמנתה וסטיבן היו שם, הם השתמשו בקסם שלהם על מנת להדוף את הסופה ולעצור את הבחור אבל לא הצליחו במיוחד. קול רעם ושם שנאמר תפס את תשומת לבי "ת'ומאס."