Until you come

פרק 21

פתחתי את ברז המים ונכנסתי להתקלח, קיוויתי כי אוכל להתחיל את יומי בדרך טובה יותר, המים היו מעוררים, למרות העייפות כתוצאה שישנתי כמה שעות בודדות הרגשתי טוב יותר. שמעתי נקישה קלה על דלת חדרי כשפתחתי תומאס עמד בפתח מקווצת אצבעותיו התנדנדה שקית שחורה והוא הושיט לי אותה. הודיתי לו, ודחפתי את הדלת על מנת לסגור אותה אבל רגלו נחה בין דלת לחדרי למשקוף ולא יכולתי לעשות דבר, אלא רק לעמוד ולחכות שיסכים בטובו ללכת לדרכו ולאפשר לי לסגור את הדלת.
הרמתי את עיניי לעברו וניסיתי לחשוב על הדרך הנחמדה ביותר שאוכל על מנת לבקש ממנו לעזוב אותי לנפשי לפחות לשעה הקרובה. אך מבטו הנוגע, לא אפשר לי להוציא את המילים מפי, עמדתי ובהיתי בו, ידעתי שהיה לו משהו לומר.
"אתה מרגיש טוב יותר?" הוא שאל ועיניו התמקדו בי, עיניו בחנו אותי בשקט, הרגיש כאילו הוא ידע את התשובה לכך אך שאל מנימוס.
"אני- סוג של." גמגמתי.
עיניו לא עזבו את שלי "אפשר לבטל את היום הזה, נתחיל מחר." הוא הציע.
מנגד הנדתי בראשי במהירות והשבתי "אני מעדיף להתחיל היום." האמת שמעולם לא התנגדתי לחופש, אך הפעם הרגשתי שאם אהיה לבדי, אני אצא מדעתי מתסכול ומחשבות בלתי פוסקות, העדפתי לוותר על העינוי הזה.

הוא הביט לעבר השעון שעל ידו ולאחר מכן הביט לעברי ושאל "בעשר זה יהיה בסדר?"
זה היה אחרי השעה שהוא קבע, החלטתי לא להעיר את תשומת ליבו לכך, אומנם התקלחתי והרגשתי טוב יותר אך לא היה אפשר להכחיש שעדיין הרגשתי עייפות. ולכן בזמן הזה אספיק לישון שעה אחת נוספת.
הנהנתי בחיוב לעברו והוא חייך קלות ועזב את חדרי, החלטתי לנצל את הזמן הנותר עד השיעור במנוחה, הנחתי שאצטרך להיות מרוכז וערני לשיעורים שיהיו. נרדמתי מיד שהנחתי את ראשי על הכר.

הבטתי על השעון בידי ונדהמתי בחוסר אמון היו לי חמש דקות, חמש דקות בדיוק על מנת להגיע בזמן, קללתי את עצמי בקול. קפצתי מהמיטה והתחרטתי שלא לקחתי את היום כיום חופש, ככל הנראה הייתי זקוק להפסקה וגם למנוחה יותר מכפי שהייתי מוכן להודות. מאחר שכבר הבטחתי שאגיע היום לא יכולתי להתחרט כרגע, זה היה מאוחר מידי. הייתי חייב להתארגן בזריזות ולצאת מחדרי כהרף עין. משכתי את החולצה מעליי וזרקתי אותה על הרצפה בחדרי והחלפתי לחולצה אחרת, את המכנס לבשתי בעודי מדדה לעבר הכיור לשטוף את פניי. נעלתי את נעליי ואפילו לא טרחתי לשרוך את שרוכיי, אלא דחפתי אותם לתוך הנעל כדי שלא אפול. את הדרך לכיתה עשיתי בריצה.

שנכנסתי למשרד של תומאס הוא בחן את הופעתי ושאל שוב "תרצה שנבטל את היום?"
מאחר שהגעתי לכאן, לא התכוונתי לבזבז את זמני ולחזור והנדתי בראשי בלהיטות "אני מעדיף ללמוד." אמרתי, מתנשף בין מילה למילה.
המבט בעיניו הבהיר לי מעבר לכל צל של ספק שהוא לא האמין לי, אבל למרות זאת הוא אמר "בסדר, נעשה את השיעור הקרוב יחד, לאחר מכן יש לי כמה כיתות ללמד אולי נמשיך ללמוד בסביבות שתיים אחר הצהרים?" הוא שאל והסכמתי, הוא התחשב בי יתר על המידה, כאילו אם ילחץ חזק מידי הייתי עלול להישבר.

הוא הצביע לעבר הכיסא שמולו "שב, יש לנו שיעור להתחיל."
החלקתי בקלות לעבר הכיסא המרופד ונשענתי אחורה, הייתי סקרן לדעת מהו השיעור הראשון שלי.
"רמת הקסם שלך נמצאת ברמה ארבע, הרמה הגבוה ביותר היא רמה חמש, הקסם שלך שייך לרמות הקסם הגבוהות. אתה תשלוט בקסמים ותלמד אותם מהר יותר משאר התלמידים, כי הקסם שלך גבוה, מאחר שקסם נמצא בתוך הגוף שלנו, ככל שהרמה גבוהה יותר קל לך יהיה להגיע אליו. אך הוא גם מאוד חזק ולכן כל טעות קטנה יכולה לגרום לבעיה מאוד גדולה ואפילו לטרגדיה.
ברמה ארבע ורמה חמש, הן רמות קסם שבהן כמעט אין קוסמים שמחזקים ברמות קסם כאלו, לכן הקוסמים שכן מחזקים הם מאוד מועטים יחסית לשאר רמות הקסם.
אני בעל רמת קסם חמש, ולכן אני גם יהיה המורה שלך לאורך כל הלימודים שלך."
הבטתי בו נדהם, ניסיתי להבין את דבריו, האם הלכתי ללמוד אך ורק איתו? לא יהיו מורים אחרים, גם חיי חברה, כיתות לימוד? מנגד זה אמר שהוא היחיד שילמד אותי, התוכנית שלי יכלה לצאת לפועל מוקדם מהצפוי.

~~~

השבוע יש לכם 2 פרקים שעלו, מקווה שאהבתם.

אל תשכחו לכתוב, להגיב ולהצביע, מחכה כבר לראותכם בפרק הבא.

בברכה, 

וויט א'נגל.