Until you come

פרק 11

סמנתה נראתה מרוצה מהעניין, היא עברה בין שורות הכיסאות, רשרוש צעדיה ונשימתנו היה הצליל היחיד שנשמע, "תעצמו עיניים והתרכזו, קל יותר שעיניים עצומות, רוקנו את הראש מהמחשבות והדבר היחיד שתראו מול עיניכם זה את הדף והעט שמונחים על שולחנכם. דמיינו את העט עומד כאילו אתם אוחזים בו, לאחר מכן דמיינו אותו נוטה הצידה כאילו נשאן על כף ידכם, דמיינו את האתיות את הצורה שלהן, איך האות השנייה נוספת לראשונה, איך היא כתובה והאם היא מתחברת לראשונה? נשענת עליה או עומדת בפני עצמה. אחר כך דמיינו את המשפט שבראשכם, ראו את האותיות שמרכיבות כל מילה, כל מילה נוצרת למשפט. כמה מילים יש במשפט שלכם, האם הוא ממלא את כל השורה או רק חלק ממנה? כל פרט חשוב וודאו שאתם יודעים הכול, החלו לכתוב כפי שאתם כותבים עם אצבעותיכם, עשו זאת בראשכם. אל תהססו או תפחדו, רגש כזה ירגום לרעידה של העט, או חוסר יציבות שלו. תהיו ממוקדים וברורים וכתוצאה מכך הקסם יעשה היטב."
פתחנו את ענינו כדי להביט בתוצאה של התרגול אבל צעקתה של סמנתה גרמה לנו לסגור את עינינו שוב "עשיתם זאת פעם אחת ואתם כבר חושבים שאתם מומחים, שאין צורך לתרגל? עשו זאת שוב!" לא התנגדתי, היה משהו מאוד הגיוני בדבריה, גם אם לא היה אכפת לנו מקסם, כמוני, הפחד ממנה היה גורם מכריע, ככל הנראה שנים של לימוד והתמודדות עם תלמידים לימד אותה כמה טכניקות בעיקר של הפחדה.

הצלצול שנשמע קטע את חוט המחשבה שלנו ובעקבותיו נשמע הרעש של העטים שנפלו על השולחן בצורה אחידה כאילו תאמו מראש. פתחתי את עיניי וכל התלמידים עשו זאת גם והתנשפויות חסרות סיפוק נשמעו מכל עבר, ככל הנראה הם הביטו בדף שעליו תרגלו ולא היו מרוצים מהתוצאה. חיוך מרוצה עלה על שפתיי שראיתי שכל המילים נכתבו בצורה מסודרת כפי שדמיינתי בראשי וקיפלתי את הדף והתכוונתי לצאת החוצה אבל לסמנתה היו תכוניות אחרות שכללו תשומת לב מיוחדת בשבילי, היא עמדה מאחוריי מבט של הלם עטף את פניה "זה לא יכול להיות." היא מלמלה, זה כמובן משך את תשומת ליבה של כל הכיתה שעצרה בדרכה החוצה, היא העבירה מבט מהיר על כל התלמידים ואמרה "כולכם יכולים לעזוב, חוץ ממך, תום."
הם עשו זאת אך לא נמנעו מלהביט לעברי בסקרנות ותהייה, ליס הגדילה לעשות וביקשה ממני בתנועות ידיים ומלמול שלא נשמע לאוזניי שאתקשר אליה.

לא ידעתי למה לצפות, זה נראה לי תמוהה ואפילו מלחיץ שהייתי היחיד שנשאר ושאלתי "מדוע אני כאן?"
היא המשיכה להביט כחסרת אמונה בדף שבו נכתבו המשפטים כאילו אם תמשיך להביט בהם הם יעלו באש ואמרה בחוסר ריכוז "מעולם לא ראיתי דבר כזה, זה יותר מידי מתקדם."
הרמתי גבה לנוכח מילותיה וכשבאתי לבקש הסבר, היא אמרה "תישאר כאן אני תכף אחזור." ונעלמה תוך שניות ונשארתי להביט בדלת שנטרקה אחריה.

~~~
שיהיה לכם שבוע מקסים!
מלא דברים מעניינים.

באהבה,
וויט א'נגל.