היא הייתה מדויקת בזמנים ולאחר רבע שעה היא חזרה ואפילו לא טרחה לנקוש בדלת, אלא התפרצה פנימה מלאת אנרגיה, מבטה בחן את הופעתי החיצונית וחיוך קטן ומרוצה החל להסתמן בזיוות פיה עד שמבטה נגע לשערי והחיוך המרוצה שעלה על פניה שיניות קודם לכן התנדף כאילו מעולם לא היה קיים, מבט של חרדה וסלידה תפס את מקומם "למה לעזאזל השיער שלך נראה זוועה?!" לפני שהיא סיימה את המשפט שלה, עיניה צדו את הג'ל שנח על השידה שלי ויהיה אמור להישאר באותו מקום עוד זמן לרוב, ללא שימוש.
היא לקחתה אותו מהשידה והתקרבה אליי, לומר שהייתי בצרה הייתה הקטנה של הבעיה. הסתבכתי ולא הייתה לי שום דרך להתחמק מכך.
לא לקח לה זמן רב על מנת לתקן את המצב עד שהבעת פניה הייתה מרוצה מהתוצאה, היא דחפה אותי לעבר המראה שאיווכח בעצמי בתוצאות שנעשו בזכות המאמץ שלה, לעומתה פחדתי לדעת איך נראה שערי לאחר טיפולה.
הבטתי במראה המון, בתחילה חשבתי שהבטתי בהשתקפות אחרת עד שהרמתי את ידי לגעת בשערי וליס חבטה בי. האדם שניבט אליי מהמראה היה מסודר ומוקפד, בגדיו הנקיים והמגהצים ושיערו היה מסודר. זה לא היה אני, הוא לא נראה כמוני, למרות שהבטתי בבואתי סירבתי להאמין.
ליס לא חיכתה לכך שאתעשת והאמין למה שראו עיניי, אלא אחזה בידי וגררה אותי יחד איתה לאולם הטקסים המרכזי ששם עמד להתקיים הטקס שחשיפת הקעקוע. היא נראתה להוטה להגיע, הייתי צריך להזכיר לעצמי שרוב התלמידים כאן בניגוד אליי כן היו מעוניינים להיות כאן.
עמדנו מול הדלתות הרחבות ולקחתי נשימה עמוקה, ניסיתי להרגיע את לבי הפועם, גם אם לא באמת רציתי להיות כאן היום הזה יחשוף פניי משהו שככל הנראה ילווה אותי לשארית חיי, גם אם לא רציתי בכך. העפתי מבט מהיר לעברה של ליס שנראתה לחוצה ונרגשת יחד, היא לא הייתה היחידה הייתי בטוח שכל התלמידים חשו כמוה, היא שלחה לעברי חיוך שניסה להסתיר את המתח והתרגשות, אבל לא צלחה בכך. שלחתי לעברה חיוך מעודד ומלמלתי "הנה זה מגיע." פתחנו את הדלת ונכנסו פנימה.
המראה שנגלה לעניינו היה עוצר נשימה, החלל הגדול קושט וסודר, זרי פרחים נחו על השולחנות, בסידורים שונים, צבעונים והפיצו ריח מתוק, האור עומם לצבעים כהים של כחול וסגול, על הקירות הוצמדו תמונות ענק של נופים יפיפים. כל אלו הפכו את האולם נשף ליפיפה וגם הזכיר בדרך מסיומת את ימי הביניים, כולן היו לבושות בשלמות בשלל צבעי הקשת והגברים נעו בחליפות מהדרות למראה, כוסות גבוהות של שמפניה חולקו על ידי מגשים מעופפים, ושלחנות האוכל שעמדו בצד מלאו בכל דבר שאפשר היה לעלות על הדעת.
הקסם שלט בכל פניה, כדורי אור צבועים שהתפזרו באוויר, זקוקים שהתפוצצו מידי פעם מעל ראשנו. היות וזה היה טקס הקעקועים שהיה חשוב במיוחד, זאת כבר הפסקתי להסיק. נראו קוסמים בכרים שפינו למענם מקומות מרכזים והתאספות סביבם הייתה רחבה, כל המורים אלו שלימדו אותנו וגם אלו שלא הכרתי וכמובן התלמידים ולא רק אלו שעמדו לקבל את הקעקועים, תלמידים נראו כאן מכל שכבות הגילאי. הטקס הזה היה מרכזי וחשוב, היה אפשר לחוש זאת, האווירה הייתה טובה, של התרגשות ושל שמחה, של סקרנות גם. כולנו הרגשנו מרכז צומת הלב של האירוע.
ליס לקחת מאחד המגשים כוסות גבוהות עם הנוזל המבעבע בצבע שנע בין שקוף ללבן והניחה אותם בידי ובידה.
~~~
פרק פיצוי על כך שלקח לי כל כך הרבה זמן לעלות לכם את הפרקים האחרונים.
חג שמח! שיהיה לכם שנה טובה ומקסימה, מלאה באושר ובהגשת חלומות.
ומאחלת לי גם שנה מלאה בסיפורים שאכתוב ואולי גם ספר שאוציא לאור.
באהבה,
ווט א'נגל.
YOU ARE READING
Until you come
Fantasía✯הסתיים✯ M×M "אל תתן למראה שלו להטעות אותך! הוא יהרוג אותך בלי למצמץ." תום מגיע לאקדמיה העולמית לקוסמים בגיל שמונה עשרה הוא מתחיל ללמוד קסם, משהו שקיים בו והוא מעולם לא ביקש. הוא נבחר להיות קוסם, משהו מיוחד שרק מעטים נבחרים ונולדים עם היכולת הזו. ...
