Until you come

פרק 29

דין חזר, הוא אחז בפלאפון שלו בידיו, פניו היה רצינות ומדאגות והוא התמקד במיוחד בתומאס, תומאס לא אמר דבר רק נראה מעט חסר סבלנות.

"זימנתי את הדרג הגבוה, הם יהיו כאן בקרוב." הוא אמר והתנחמתי בעבודה שהפעם לפחות הכרתי את המושג שהוא הזכיר ועדיין ידעתי שהיה מושגים שלא הכרתי.

אט אט הסלון של תומאס החל להיראות כמשהו בין ישיבת הנהלה לבין ישיבת דיירים, דין התנהג כאילו הוא המארח, למרות שהבנתי שהמעמד שלו היה גבוה מכל האנשים כאן, הוא נהג בחיוך ובאדיבות כלפיהם ובירך אותם כשנכנסו. תומאס רק הביט במתחרש סביבו, הוא נראה עייף וחסר אנרגיה ואף על פי כן חיוכו לא מש מפניו.

אנשים נכנסו פנימה, אף אחד מהם לא נראה מבוגר במיוחד אולי בגילו של תומאס ודין. נזכרתי במה שליס אמרה לי שהגיל לא באמת משנה אצלנו ואנו חיים במשך זמן ארוך, היא אמרה שאנחנו נראים צעירים יותר, אבל היא התכוונה לכך שנשמור על אותו מראה במשך שנים ארוכות?

פניהם היו רציניות, שום סמל לצחוק או כעס לא נראה על פניהם, הם ככל הנראה ידעו את הסיבה שהם כאן, אך לא יכולתי להסיק אם הבשורה הזו הייתה רעה או טובה מבחינתם, אף אחד מהם לא הסגיר שום רגש.

זה הייתה משימה מאתגרת לא לצאת מדעתי בניסיון להבין אותם. אבל כולם החלו למלא את הסלון, כוסות חד פעמיות בקבוקי שתייה וצלחות עם כיבוד קל מילאו את השולחן בהנפה יד של תומאס.

למרות המגוון הרחב של האוכל הטעים שהיה בשולחן אפילו לא יד אחת נשלחה לעבר השולחן, תהייתי אם זה בגלל מחשבותיהם שהתרוצצו ללא הרף בראשם או שזו אפקט השרשרת, עד שאחד מהם לא יהיה אמיץ מספיק להושיט את ידו ולקחת משהו אף אחד אחר לא יעשה זאת.

ישבתי ובחנתי את מה שקורה סביבי ממרחק בטוח.

"כינסת ישיבה ואמרת שזה דחוף מאוד, אפשר להתחיל?" השאלה פנתה לעברו של דין שמיהר לעמוד במרכז הסלון ולהשתיק את הקולות, עד שרק קולו היחיד של דין נשמע בחלל החדר כשפתח ואמר "כפי שכבר שמעתם כינסתם אתכם היום עקב תגלית חשובה, נוכחים איתנו כאן תומאס, שאותו אתם וודאי מכירים וזהו תום." רציתי להיעלם שהוא הזכיר את שמי, אבל הכרחתי את עצמי לשבת במקומי ולהביט ישירות בעיניהם, בזמן שכל המבטים בחנו אותי.

דין המשיך "זהו תלמיד שנה ראשונה, בעל 4 רמות של קסם ותלמידו של תומאס, אני רוצה שהם יציגו בפניכם משהו, שיפתיע את כולכם."

אם לא רציתי תשומת לב ברגע זה הייתי במרכזה, לא היה אפשר להתעלם מכך, לכן צעדתי למרכז הסלון ונעמדתי מאחורי תומאס, שהוא בניגוד אליי לא נרתע מתשומת לב.
הוא עמד מולי עיניו הביטו בשלי, הוא לא אמר דבר אך ידעתי מה עליי היה לעשות ועדיין נרתעתי, תופעות הלוואי שהתלוו לנגיעה הזו היו נוראיות וכואבות בפעמים הקדומות ולא הייתי מאושר במיוחד לחוות זאת שוב..
הנהון קצר מצדו ידעתי שהוא עבר את אותו כאב שעברתי, הוא חייך לעברי חיוך של הזדהות והנחתי לו לגעת בידי שוב ושנינו איבדנו את הכרה.

~~~

אנו מגלים יותר דברים חדשים היום.

מקווה שאתם אוהבים את הפרק וגליתם עוד כמה דברים.

באהבה,

וייט א'נגל.