Until you come

פרק 20

"אתה ער?" שמעתי את קולו מאחוריי, נבהלתי והסתובבתי לכיוונו ותומאס אחז במסעד הספה והתרומם. שילבתי את ידי מאחורי גבי וצבטתי בחוזקה, זה העלה דמעות בעיניי, אך הכאב גרם לי להתמקד בעיניו ולא בשמיכה שנפלה מטה לעבר הרצפה וחשפה את פלג גופו התחתון שהוא לבש מכנס קצר בלבד. "אני-" עצרתי, מה בכלל הייתה שאלתו, לקח לי כדקה להבין ולענות בגמגום "כן." 

הרגשתי חוסר נוחות, עמדתי בסלון של המורה שלי והייתי צריך לעצור מעצמי מלבחון אותו מלבחון אותו, הוא היה נראה טוב. עצמתי את עיניי וניסיתי להתמקד במשהו אחר.
"אתה רוצה לאכול משהו?" הוא שאל, הובכתי מכך שלקחתי אוכל ללא רשותו, הרכנתי את ראשי ומלמלתי "אני בסדר, סתם פשוט התעוררתי."

הוא התיישב על הספה, הרים את השמיכה מהרצפה וכיסה את חלק גופו, הוא טפח קלות על הספה לידו ואמר "שום דבר אינו סתם, בוא תשב, התעוררת סוף סוף." הבטתי לעברו ולספה והנדתי בראשי, לא יכולתי להיות קרוב אליו במרחק כזה הוא גרן לליבי להלום.
"אני אחזור לישון" הסתובבתי כדי לצאת מהסלון ולחזור לחדר אך הוא לא וויתר ואמר "אני חושב שאתה פוחד לגלות את האמת מאחורי המשפט שאמרתי לפני שאיבדת את ההכרה שלך."
דבריו גרמו לי להיעצר במקומי, רציתי להתנגד לדעתו לומר שהייתי אמיץ, אך בליבי ידעתי שהוא צדק. בלית ברירה התקרבתי והתיישבתי לידו. הייתי סקרן אך בו בעת פחדתי לדעת את האמת.

"תשכח את כל מה ששמעת, ואני אתחיל מהתחלה, כך הכול יהיה ברור יותר ומובן יותר ונכון יותר" הבטתי לעברו ותהייתי אם הוא באמת ציפה שאשכח את כל מה שהוא אמר, הרי הוא אמר על הקעקוע שלי שהוא לא יכל להתקיים, זה לא היה משהו שהכרתי וזה היה מפחיד ומעורר חלחלה, כאילו בישרו על המוות שלי.
ועדיין הסבר זה לא משהו שרציתי לקבל, לכן שיקרתי כפי שעשיתי לפני, הנדתי בקלילות עם חיוך שהסתמן על שפתיי.
הוא הביט לעברי בכובד ראש והתחיל "הקעקוע שלך הוא מיוחד, הקעקוע מסמל או יכול לסמל תכונת אופי, כישרון מסיום או גילוי חשוב, אבל הקעקוע שלך הוא חץ וקשת, שעל החץ מלופף עלה של זית, בעוד החץ והקשת סימלו מלחמה, עלה של זית סימל שלום, בייון העתיקה נהגו להניף את העלה של זית כסמל לכניעה, והתפתח מנהג שבו הושיטו ענף של זית לסמל לשלום, כיום יש מדינות שעדין משתמשות בסמל הזה. אין צורך שאסביר את משמעות החרב, נכון?"
הנדתי בראשי, עכשיו הבנתי, אנשים לא יוכלו להחזיק בתכונות אופי שכל כל מנוגדת אחת לשנייה, אדם לא יכל לעודד מלחמה ושלום באותו זמן, אלא רק דרך אחת.

השיעור שלי נקבע לתשע, לאחר שתומס סיים את דבריו ווידא שלא רציתי דבר נוסף ושהרגשתי טוב יותר, הוא שחרר אותי, יצאתי מביתו לעבר חדרי במעונות. ידעתי את הדרך למעונות, ידעתי ובכל זאת שיצאתי החוצה והרוח הקרירה ליטפה את פניי,הזכירה לי שהיא קיימת לא יכולתי לצעוד ישירות למעונות. מצאתי את עצמי הולך במעגלים ללא יעד מוגדר, שהראש שלי הרגיש כאילו סופת הוריקן התחוללה בפנים לא יכולתי להביא את עצמי לכדי שינה. או שום דבר דומה לזה. לפחות בזכות הצעידה הבלתי פוסקת והרוח הקרירה גרמו לאיזשהו הגיון בכל הבלגן ששרר סביבי. גיליתי שעברה שעה שלמה אך חשתי שהזמן עבר שהרף עין. וכשהגעתי לחדרי לא טרחתי אפילו להחליף את בגדיי, חוץ מאשר הנעלים שחלצתי וזרקתי אותם בכניסתו של החדר. החליפה תהיה מקומטת מחר אך זה לא הציק לי במיוחד.    

~~~~

לשמחתנו הצלחתי לערוך את הפרק מוקדם מהצפוי, אני לא ישנתי יומיים, אין לי שמץ של מושג איך אני מתפקדת, ישבתי כל הלילה וקראתי ספר וערכתי במקביל, אני עם עיניים אדומות, שיער מבולגן ואני בכלל לא יכולה לעמוד כי השרירים שלי שורפים.

אני צריכה רופא ושעות שינה, אז תהנו מהפרק ותגיבו, כי ממש השקעתי כאן.

באהבה, 

וויט א'נגל.