Play with the player (dangerous love 2)

פרק 5

אנג'ל:
"בוקר טוב" קול נשמע לידי, שפשפתי את עיניי והתמתחתי במיטתי.
"עוד חמש דקות" מלמלתי. "עכשיו מלאכית קטנה" אותו הקול אמר.  מלאכית קטנה? "אם לא במוח אז בכוח" אמר הקול. אחרי שניה הייתי באוויר. "ווי" אמרתי. "לאן הולכים" שאלתי את אוראל כשראשי מופנה לגבו ורגליי לבטנו. "מצידי, להישאר ככה לנצח" אמר. "דיי נו, מתחיל לכאוב לי הראש" אמרתי והוא החל ללכת לאמבט. נכנסנו ושם עמדו שלוש בנות, שתיים צמודות והאחת רחוקה מהן ושלושתן מצחצחות שיניים. "ולא חשבתן להעיר אותי גם תתביישו לכן" אמרתי כשאוראל הוריד אותי מכתפיו.
"תודה בחור גדול, מעכשיו אתה הרכב שלי ברור" אמרתי והוא הנהן. הוצאתי את המברשת והמשחה והתחלתי לצחצח, מתעלמת מהמבטים של תהילה ואור ומתייחסת רק לחיוך שקורל שלחה לי, חייכתי אליה בחזרה.
כל אחת המשיכה את ארגוני הבוקר שלה.
"בוא" אמרתי לאוראל כשהייתי מוכנה עם תיק על הגב. "תעלי" אמר. והתכופף שגבו מולי, קפצתי על גבו והוא קם ויצא מהחדר. "ביי בנות" אמרתי ממפתן הדלת של החדר וקורל צחקקה שעל פניהן של תהילה ואור פרצוף הלם. מה נסגר איתן היום?
"היי בנים" צעקתי לאיתי רון וסתיו שבדיוק יצאו מהחדר שלהם. "היי. אנג'ל?" אמר איתי ונופפתי אליהם. "ביי" אמרתי וצחקקתי נתלת יותר על אוראל. המשכתי להסתכל על הבנים שהסתכלו מבולבלים על הסיטואציה, חוץ מאחד, סתיו הוא היה עצבני. מאוד! אבל לא אכפת לי, כמו שלחבורה שלי לא היה אכפת ממני אתמול.
"והגענו" הודיע שהגענו לקפיטריה. "לאאאא אבל היה לי כיף" אמרתי. וירדתי מגבו בקפיצה אחורה. "אה כן, לי לא" אמר. והתמתח מחזיק בגבו. "זה לא מה שאתה אמור להגיד לאישה" אמרתי בכעס מזויף והוא צחק. "את רואה פה אישה?" שאל בציניות וגלגלתי עיניים. "תינוק" אמרתי. ופתחתי את דלת הקפיטריה, נכנסת שמאחוריי אוראל מצחיק אותי עם השטויות שלו.
היום עבר ונשארו שעתיים אחרונות.
"נו דיי אנחנו נאחר לשיעור" אמרתי מתקדמת לכיוון המעבדות. "מה יש בכלל" שאל. "כימיה" אמרתי. נזכרת במערכת שהכנסתי לתיק. "טוב אם את שואלת אותי, יש כימיה מדהימה גם פה" אמר וצחקתי מנידה בראשי בייאוש. "אתה מטומטם" אמרתי "ואת עדיין מסתובבת איתי אז מי המטומטם האמיתי?" שאל והרים גבה. "תהיה בשקט כבר, תינוק" אמרתי מחייכת אליו. "טוב מלאכית קטנה" אמר ופרע את שיערי. "היי, מה נסגר" אמרתי "דלת" אמר "מה נהיה איתך היום? אתה בשוונג של בדיחות גרועות או משהו?" שאלתי מתייאשת ממנו. אחלה של חבר מצאתי לי במקום הזה. "משהו כזה" אמר והרמתי גבה. "רציני" שאלתי ונכנסתי למעבדה הולכת לשולחן האמצעי באמצע הכיתה. התיישבתי והוצאתי את הציוד לשיעור שיהייה.
"כן, זה חובה ממשחק מטומטם ששיחקנו אתמול" אמר וכיווצתי גבותיי בבלבול. "אתמול" מלמלתי. "כן נו, אתמול אחרי שנכנסת לחדר חברים שלי קראו לי ונכנסתי לחדר שלידכן החדר של הידידים האלה שלכם היה שתייה, מלא חטיפים וגם חברות שלך היו שם. הן אמרו שהיית עייפה ואת מעדיפה לישון." שקרניות.
"ושיחקנו אמת או חובה, החובה שלי הייתה לומר בדיחות גרועות 24 שעות אז תסבלי אותי בשקט" סיים את דבריו.
"איזה קטע, אני לא אמרתי להן שאני עייפה, אני בכלל לא ראיתי אותן אתמול" אמרתי.
"מוזר, כי זה מה שהן אמרו לי" אמר והנהנתי.
"הן אמרו עוד משהו" שאלתי מסוקרנת.
"כן, ששנאת לבלות איתי והסתובבת איתי רק כדי להיות נחמדה אבל כמו שאת רואה לא האמנתי להן והנה אנחנו כאן" אמר וחייכתי. "אני יכולה להבטיח לך שלא אמרתי להן כזה דבר אבל מאוד מעניין אותי, לדעת מה האינטרס שלהן על המילים האלו" אמרתי מסוקרנת. עכשיו אני מבינה למה הן היו בהלם שאוראל היה איתי בחדר היום, הן מנסות לסכסך ביננו או משהו?
אבל גם הבנים היו בהלם חוץ מסתיו. אבל סתיו לא נחשב, הוא כועס על כל מי שמעז לגעת בי, אפילו אם זה ללחוץ ידיים.
מה אני מפספסת? אולי כל החבורה רוצה להתקומם נגדי, ולהשאיר אותי בלי חברים בכלל? עשיתי להם משהו? עד לפניי יומיים הכל היה מושלם, היינו מאוחדים ועשינו שטויות, מה השתנה ביומיים האלה?
נאנחתי. מעסה את רקותיי המורה נכנסה והשיעור התחיל. שיעור כימיה. אוראל יושב שולחן מאחוריי ולא מפסיק להציק לי, קורל יושבת לידי ופתאום זה לא נראה לי גרוע כל כך, היא ממש חכמה ואני מגלה בה צדדים שלא ידעתי שקיימים בה. לפחות היא לא תנצל אותי בעבודות של זוגות לעשות הכל לבד, היא לא מהסוג הזה.
השיעור נמשך, זה הרגיש כאילו הזמן נעצר. עוד העתקה מהלוח ועוד חומר ועוד העמסה לראש ואני כותבת הכל מסתכלת ומקשיבה שאוראל מאחוריי לא עוזר לי לשמור על וייב חיובי ומשגע אותי. "משעמם לי" אומר בפעם החמישית, אם לא יותר. "דיי, תכף צלצול תקשיב ותכתוב, שקט כבר" אמרתי לו בלחש. הוא נאנח, חזרתי להתרכז במורה ובלוח.
הצלצול נשמע והתארגנו לשיעור הבא באותה המעבדה. המקצוע הפעם ביולוגיה. כן, יש לנו כימיה ואחר כך ביולוגיה, בכלל לא מבלבל. יום רביעי זה יום נחמד. "תלמידים כדי לפתוח את השנה נעשה עבודת הגשה קלילה. אתם מחולקים לזוגות אצלי על הדף" אמר המורה וניער את הדף שבידו הימינית "אין החלפות של זוגות. המשימה הזאת נועדה כדי שתכירו טוב יותר את הזוג שתקבלו, דרך אגב הזוג הזה יהיה שותף המעבדה שלכם עד סוף השנה" אמר והרבה התנגדויות נשמעו בכיתה. "מצטער, הכל נקבע כבר" אמר "המשימה היא משימת ההורות. כולנו יודעים שתינוקות דורשים תשומת לב ויחס, שיתוף פעולה חשוב בטיפול ביחד, כי לטנגו צריך זוג. כל זוג יקבל בובת תינוק טכנולוגית תצטרכו להאכיל אותה, להלביש אותה בבגדים שונים כל יום, להרגיע אותה כשתבכה, כל נפילה הכי קטנה שלה תשלח למערכת הודעה וגם את השמות של הזוג שהבובה ברשותם. לבובה יש מנגנון אוטומטי להירדם בשמונה בלילה ואם תטפלו בה נכון ביום האחרון היא תרדם לכם בארבע בצהריים כך תדעו שהמשימה נגמרה ושעברתם אותה בהצלחה. הזוגות הם..."עצר את מילותיו משאיר מתח. הסתכלתי על כיתתי, לראות עם מי אני יכולה להתקע בתור בן/בת זוג עד סוף השנה.
אני מקווה לקבל את אוראל או קורל.
לא הקשבתי שהחל לדבר, רק כשנאמרו שמות מוכרים התייחסתי.
"רון ואור, תהילה ומתן, קורל ואוראל" שיט. האופציות הצטמצמו, נשארו רק עוד שלושה אנשים לא כולל אני. "איתי ופריאל ואחרונים אנג'לינה רוז וסתיו" סיים. רציני? עם סתיו? הבן אדם שאני מכירה מאז ומתמיד איך אנחנו יכולים להכיר יותר ממה שאנחנו מכירים?
"שכחת ילדה" אוראל אמר. "מי" שאל המורה.
"אנג'ל" אמר אוראל. ודפקתי עם ידי על ראשי. "הוא כן אמר אותי" אמרתי לאוראל.
"לא שמעתי את השם שלך" אמר. "אמרתי אותה הרגע. הזוג האחרון, אנג'לינה רוז" אמר ונאנחתי. "כן תצחק, קוראים לי אנג'לינה רוז. מאוד בוגר מצדך" אמרתי לאוראל שצחק מאחוריי. "סליחה. השם אנג'לינה רוז הוא מאוד מקורי" החניק צחקוק. "היי. השם אנג'לינה רוז הוא שם יפה, שמסמל עדינות ויופי." אמרתי. נזכרת בעבודת המחקר על שמי של כיתה ה'.
"מה מצחיק בשם הזה?" שאלתי את אוראל והוא הניד בראשו. "הוא נשמע רשמי כל כך" אמר וצחק. "לי לא היה תלונות לשם שלך" אמרתי. "לפחות אני לא מכחיש אותו" אמר. וחייכתי מגלגלת עיניים. "אני לא" אמרתי מסתובבת חזרה ללוח. "רק שתדע קוראים לי אנג'ל, שלא תעז לקרוא לי בשם המלא" אמרתי. "ברור, גברת אני לא מכחישה את השם שלי." אמר ונאנחתי. "אהבתי אותך יותר עם הבדיחות הגרועות" אמרתי וצחוקו הגביר.
"משהו מצחיק" שאל המורה ואוראל השתתק באחת והניד בראשו. "אם כך אני אתחיל לחלק לכם את התינוקות החדשים שלכם. החליפו מקומות ושבו עם בן זוגכם" אמר. קורל חייכה אליי בהתנצלות והלכה לשולחן מאחוריי בו ישב אוראל. סתיו הגיע והתיישב לידי שולח לעברי חיוך קטן. לך תחייך לונסה חתיכת... "הכל בסדר" שאל וקטע את מחשבותיי. "כן בטח" אמרתי וחייכתי. הלבורנתית שעמדה בפתח הכיתה עם ארגז בידיה נכנסה פנימה והחלה לחלק קופסה שחורה גדולה לכל שולחן. הקופסה הונחה על שולחננו, והלוברנתית המשיכה בחלוקה שלה.
"טוב. תמיד רצינו לדעת איך זה להיות הורים" אמר. וגיחך מפר את המבוכה שלדעתו שררה. אף פעם לא היינו ככה והוא לא מבין שזו לא מבוכה בכלל, אני פשוט כועסת עליו. מאוד.
"די סתיו נמאס לי, אל תעמיד פנים, אני מבינה שאתם לא רוצים אותי יותר בחבורה או משהו כזה. אתה לא חייב להיות נחמד, אנחנו זוג במעבדה שאר הזמן אני אהיה עם אוראל. נחלק את השמירות על התינוק אני אתחיל איתו השבוע הזה אתה תקבל אותו שבוע הבא" אמרתי לא רוצה לשמוע את דעתו בנושא בכלל. "זה לא עובד ככה, אתם חייבים לטפל בו ביחד רוב הזמן" אמר המורה. לא שמתי לב שהוא הקשיב לנו בכלל. הסתכלתי מסביב, הכיתה ריקה כולם כבר יצאו. "כנראה שתצטרך לסבול אותי כל השבועיים האלה" אמרתי בכעס יורה את המילים כמו חצים והוא המטרה.
"מה יש לך אנג'י" שאל. "אתם קובעים כל החברה בחדר ביחד עושים צחוקים, מדברים,
תהילה ואור מפיצות שקרים שאני עייפה, שאני לא רוצה להסתובב עם ילדים, אתם מנסים להרחיק אותי מילדים או משהו? לבודד אותי? ואז אתה בא אליי, מתמם שלא עשיתם כלום. מאז שהגענו לפנימיה אתם רק מתרחקים ממני מסתכלים עליי פעם בהלם ופעם בכעס. אני לא מבינה מה קרה לכם, לכולכם, לכל החבורה. אתם לא רוצים אותי בחבורה? אני לא שייכת אליכם מאיזה שהיא סיבה? בסדר. רוצה לא לדבר איתי לעולם אל תדבר. אבל אל תתמם כאילו הכל בסדר ביננו.!
כל עוד אנחנו לא במעבדה אין לנו שום סיבה לאינטראקציה אז אתה יכול להיות רגוע ולא לפחד שיראו אותך מסתובב עם זאת שאתם מנסים להתרחק ממנה. יום טוב סתיו" אמרתי בארס מהול בכעס, נאנחתי לוקחת את הקופסה השחורה הגדולה שלא כל כך קלה כמו שהיא נראת ומתקדמת לחדר שלי. משאירה את סתיו המום בכיתה, וגם את המורה הנחמד אבל החטטן שהקשיב לשיחה. אני לא מאשימה אותו, אני התעצבנתי והרמתי את קולי שם אז לא הייתה אפשרות שהוא לא יישמע אותי. נכנסתי לחדר טורקת את הדלת, מתיישבת על המיטה ומניחה את הקופסה השחורה מולי. מקור הצרה הכי גדולה שלי כרגע.

.............................................................
ישר אחרי כתיבה💝
אז קצת דרמה
טם טם טםםם לאנג'ל שלנו יש שם אמצעי והוא רוז. אנג'לינה רוז.
איך?
שבת שלום❤