מכירים את כאבי הראש האלה שתופסים אותכם, לא הסוג שמכאיב, הסוג שמציף אותך ברגשות, בפלאשבקים, בזכרונות.
הבית של גיל. כל הילדות שלי הייתי כאן כל פינה בבית הזה חושפת בפני זיכרון אחר, זכרון שגורם לי לחייך זכרון על ילדה קטנה שרצה ברחבי הבית משחקת תופסת עם החבר הכי טוב שלה, או דוחפת אותו לתוך הבריכה וצוחקת צחוק מתגלגל חמוד. או שני ילדים בכיתה ו' מנסים להכין ביחד עוגה ומלכלכים את כל המטבח. עליתי לקומה השנייה חולפת על פני חדרו של סתיו עוצמת עיניים ונאנחת, נכנסת לחדר שבהמשך המסדרון, חדר האורחים.
לפעמים הזכרונות היו מביכים. סוף כיתה ח' הנשיקה הראשונה שלי, שלנו. זה היה כל כך מביך שאחרי זה לא דיברתי איתו במשך שבוע.
הייתה עוד נשיקה לפני, היינו בני תשע לא ממש הבנו מה אנחנו עושים. זה היה אחריי שאמא הקריאה לנו סיפור על נסיכה ואהבת האמת שלה ואיך נשיקה מקשרת ביניהם. שלחתי חיוך לגיל שהביא את מזוודתי הוא הנהן והלך.
אבל לא תמיד הזכרונות נעימים, כיתה ח' החברה הראשונה של סתיו הפעם הראשונה שחשתי בקנאה, כיתה ט' הנשיקה השנייה שלו הבנתי שאני מרגישה אליו משהו חזק והקנאה היא רק גברה, כיתה י' השינוי הגופני, הגובה שתפס, האופי שרק השתפר, ההערצה שקיבל והבנות שמסביבו. גרמו לי להבין. התאהבתי, נפלתי חזק.
נכנסתי לחדר מקלחת לוקחת איתי את הפיג'מת מיקי מאוס זאת שהם קנו לי.
יום הולדת 16 קיבלתי הרבה מתנות אחת מהן הייתה החשובה מכולן, המתנה שלו.
פיג'מה שלא הפסקתי ללבוש עד עכשיו ולא אפסיק עד שהיא תהרס או תהיה קטנה עליי.
יצאתי מהמקלחת קולעת צמה ופותחת את התריסים מחייכת לעבר הגינה.
כיתה ג', ט'ו בשבט. חרטנו את האות הראשונה של השם שלנו על עץ בתוך לב.
עליתי למיטה ונכנסתי לשמיכה. הטלפון זמזם,
הודעה מאוראל: 'לילה טוב יפיפיה'.
לא עניתי. אני לא יכולה לכתוב לו בחזרה זה יהיה שקר לו, לעצמי. שקר ל'אהבה' הזאת שלנו. לא מגיע לו שאני אשקר לו, לא מגיע לו להיות רק הריבאונד של מישהו אחר. הוא בן אדם מדהים אבל, אני לא אוהבת אותו בצורה שהוא אוהב אותי אני לא מרגישה אליו את הרגשות שהוא מראה לי. הוא לא האדם שמחזיק במפתח ללב שלי המפתח הזה כבר נלקח ואני מחכה שאותו אחד יחזיר לי אותו. אני יודעת שאני משמשת בשבילו גם בתור ריבאונד אבל עדיין המצפון לא עוזב אותי ובכל זאת, הוא הפיסה הקטנה והריאלית שנשארה לי עכשיו בכל הטירוף שמסביבי. הבן אדם היציב באמצע רעידת האדמה הזאת שמטלטלת אותי. הוא ההפך הגמור מסתיו. הוא כמו גלגל ההצלה שלי בים סוער יציב ובטוח. ובלעדיו, בלעדיו אני אסחף עם הגלים עמוק לתוך הסערה שבים לטלטלות ולרעידות שרק יצאתי מהן.
נאנחתי עוצמת את עיניי נותנת לשחור לעטוף אותי, נותנת לגוף שלי מנוחה, נותנת לתת מודע שלי להתחיל להשתולל בראשי ולספר לי מה הוא בדיוק רוצה ממני, בעזרת החלומות בעזרת הדמיון, מקום המפלט שלי.
♥❤♥❤♥❤♥❤♥❤♥❤♥❤♥❤♥❤♥❤♥
אוקיי, כמו שאתם רואים אני ממש משתדלת ומנסה לעבור את המחסומי כתיבה בנתיים הולך לי דיי טוב אבל זה בשלבים לכן הפרקים יהיו קצרים ואני אעלה מתי שאוכל ולא ביום אחד קבוע.
......
מי שהפרק קצת בלבל אותו. נחשף העבר של אנג'ל וסתיו יחד וזה משולב עם ההווה כמו פלאשבקים שקופצים לך לראש באמצע היום ואתה עדיין ממשיך לפעול כרגיל אבל לא מפסיק לראות פלאשבקים של זכרונות ולהיזכר בעבר.
מה לדעתכם אנג'ל צריכה לעשות?
מקווה שאהבתם💝
איך?
YOU ARE READING
Play with the player (dangerous love 2)
Acción✖ אנג'ל כבר מזמן לא ילדה קטנה היא גדלה ועכשיו היא כבר בת 17 נולדה לתוך העושר הזה ורק רוצה לברוח ממנו. היא תלמידה מצטיינת כמו אמא שלה ועקשנית כמו אבא שלה. היא חלק מחבורה שבנויה מילדים שגדלה איתם. והיא רק בת 17 קרועה בין שני עולמות אחד של פשע והשני, ה...
