Play with the player (dangerous love 2)

פרק 8

אנג'ל:

"אוקיי אז זה פשוט שהוא היה רכושני מידי" אמרתי וזה לא שכנע אותן במיוחד נאנחתי מתחילה לשפוך בניהן את זכרוני מאותו היום.
*פלאשבק*
קמתי בבוקר אני וסתיו זוג כבר שבוע הוא חמוד אבל רכושני אני שונאת את זה אבל אני אוהבת אותו תמיד אהבתי אותו וזה לא היה סוד, כל טיפש היה מבחין בזה.
"בוקר טוב" אמרתי כשהגעתי לשולחן אוכל והתחלתי לאכול עם אמא ואבא. והתינוק שעדיין לא נולד. אמא בחודש הראשון. וכולנו מתלבטים על שמות אני הצעתי סער.
"ביי אמא ביי אבא ביי סער" אמרתי, שלקחתי את התיק על גבי מתכוונת לצאת.
"אנחנו לא נקרא לו סער" אמרה אמא.
"עוד נראה..." אמרתי ומיהרתי להסתלק מהבית בצחקוק לא נותנת לה הזדמנות להחזיר לי.
אמא רוצה לקרוא לו רום, אני רוצה לקרוא לו סער. אבא בטוח שזאת בכלל בת אנחנו אומרות בן.
נכנסתי למבנה מברכת לשלום אנשים ומגיעה לאחד שחיפשתי. סתיו. "היי" אמרתי כשעמדתי לידו והוא חייך אלי ומשך אותי לחיבוק. "מישהו שמח היום" אמרתי כשראיתי חיוך מרוח על פניו. "מישהי משמחת אותו" מלמל וגרם לי להיות נבוכה ולקבור את ראשי בחזהו ממלמלת שיפסיק. "אני אוהב אותך רוז" לחש וגרם לי להסמיק יותר. רק הוא קורא לי רוז אני אוהבת לשמוע את השם שלי מתגלגל בלשונו. רוז ורד, פרח יפה. כמו הפרח שהביא לי בארוחה משפחתית הראשונה שלנו יחד, שהיינו בני 6.
המחשבות נקטעו כשלמקום הגיעו אור ותהילה והלכנו שלושתנו לשיעור הבא. היום נגמר וסתיו חיכה לי ליד השער מסובב בידו את צרור המפתחות שלו ומחייך כשרואה אותי מתקרבת, נכנסנו למכונית והנסיעה לביתו החלה. יצאנו מהמכונית נכנסים לביתו ורצתי למטבח מחפשת את השוקולד הטעים שלי ששמתי כאן אתמול. השוקולד נמצא אבל יד לקחה אותה לפניי היד של סתיו הוא החזיק את השוקולד למעלה צוחק כשאני מנסה להגיע אל השוקולד. התמתחתי כדי להגיע עם ידי אך הגעתי לצווארו מרגישה את נשמתו על עצם הבריח שלי. הסטתי את כיווני מהשוקולד והתמקדתי בשפתיו התקרבתי והנחתי עליהן נשיקה קטנה התנתקתי וקול בהלה יצא מפי כאשר סתיו משך אותי חזרה אליו והעמיק את הנשיקה רגליי כרוכות סביב גופו והוא עולה לחדרו מניח אותי באגרסיביות על המיטה ונושך את שפתיי משחק בהן בין שיניו לפתע מגעו הפסיק להיות רך ונעים הוא נהיה קשה יותר תפס לי בחוזקה במותניים וגרם לי לאנקת כאב נשך את שפתיי חזק שפצע אותם אבל הוא המשיך ואז התנתק שפתיי כבר שרפו הוא הסתכל בעיניי מוחה דמעה "תגידי לי שאת אוהבת אותי" לחש ואמרתי את המילים בשקט פחד השתלט עליי
"סתיו אתה....מכאיב לי" נאנקתי כשהוא הידק את אחיזתו בגופי
"שקט אני חושב" אמר והתחפר עם ראשו בצווארי "אח" אנקת כאב חזקה יצא מפי ודמעות זלגו מעיניי הוא מכאיב לי. "דיי" לחשתי זה כבר לא היה כיף זה נהיה כואב כאב לי שרף לי הצוואר השפתיים והמותניים הוא לא ראה בעיניים לא שם לב אפילו. היה בעולם משלו. "סתיו דיי" אמרתי חלושות מנסה להאבק בו גורמת לו להדק את אחיזתו יותר. צעקתי בכאב זה גרם לו להתפקס והוא שחרר ממותניי והסתכל בפניי במבט אחר. מבט אשם. "אנג'י אני מצטער כל כך" הוא מלמל והסתכל בעיניי עיניו מתחילות להאדים "הכל בסדר. אני אוהבת אותך" אמרתי בשקט מוציאה חיוך קטן. שדורש מאמץ רב וכאב למתוח את השפתיים. "כואב" שאל והנדתי בראשי "לא" שיקרתי. כאב לי כל כך. היו לו רגעים כאלה שהוא נהיה שתלטן רכושני. אני אוהבת אותו והוא אותי אבל זה כבר מתחיל להפחיד. זה אף פעם לא הגיע למצב כזה. הוא משך את חולצתי מעלה חושף את מותניי ומשתנק הוא קופץ מהמיטה והולך לקיר בפינה מחזיק בשערו ומסתכל עליי ממלמל סליחה בלופים.
ירדתי מהמיטה נאנקת וסותמת ישר כשרואה את מבטו נח עליי. התקדמתי בצעדים קטנים לדלת כשהוא קם והתקרב אליי. הלכתי אחורה. "את מפחדת ממני" קבע ובלעתי את רוקי "א.אני לא" גמגמתי. שקר! אני מפחדת ממנו הוא הכאיב לי. הוא לא זז רק הסתכל עליי במבט אשם ומאוכזב ומלא שנאה. שנאה עצמית. "לכי" אמר בשקט. "סתיו אני בסדר" אמרתי מנסה להרגיע אותו ."לכי" צעק והסתכל בעיניי, עינייו נוצצות ומכאיבות לי גורמות לי להרגיש את הכאב שלו. "לכי, עופי מכאן!" צרח. יצאתי מהחדר בלי לומר מילה יוצאת מהבית שלו ומתקשרת לנהג שלי רק אחרי שהתרחקתי מביתו. אני אוהבת את סתיו, באמת. אבל הוא נהיה מפחיד. ובאיזה זכות הוא צעק עליי?
אני יודעת שעבר עליו יום רע אבל אני לא השק אגרוף שלו. הגעתי הביתה. הוריי לא נמצאים עליתי לחדר ונכנסתי לאמבטיה המים שורפים בעורי.יצאתי עם המגבת והחלפתי להלבשה תחתונה עמדתי אל מול המראה וראיתי. סימנים כחולים גדולים על המותניים סימנים שכל כך שורפים לי וחלק גדול מהצוואר תפס צבע סגול כחול שורף כל הגוף שורף לי והשפתיים, השפתיים פצועות ונפוחות שורפות עם כל מתיחה או תנועה.
אבל אני סולחת לו כי זה סתיו. סתיו שלי והוא לא ייפגע בי הוא לא מתכוון להכאיב לי.
הגעתי לבית ספר בדיוק לשעה השנייה נכנסתי והתיישבתי סתיו כתב לי בטלפון שהוא צריך שנדבר בהפסקה הסתכלתי עליו והנהנתי. ההפסקה הגיעה ויצאתי לכיוונו מחייכת הוא לא חייך "תקשיב, לא מעניין אותי אם עבר עליך יום רע אתה לא מוציא את העצבים שלך עליי אני לא שק אגרוף שלך או משהו כזה הבנת?" שאלתי בחדות והוא הנהן נאנחתי מחכה לשמוע את האני מצטער שלו אבל במקום זה הגיעו צמד מילים אחרות. "זה נגמר" אמר והסתכלתי עליו בשקט לא מוציאה מילה פשוט מסתכלת. "תדברי" אמר כמעט מתחנן "תצעקי עליי תכעסי רק תדברי בבקשה" אמר. שתקתי "אנג'י" "אנג'ל" "רוז" השם הזה גרם לי להסתכל עליו בחדות "שלא תעז לקרוא לי ככה יותר" אמרתי באיום. ואחרי זה המשכתי לשתוק. נשמתי עמוק "למה" שאלתי, הוא חייך את החיוך המתנצל שלו, המקסים שגרם לי לסלוח לו תמיד. "אני, לא יכול להיות מחוייב לאחת" אמר. והנהנתי מסתובבת והולכת מהמקום לא מביעה רגשות פשוט הולכת. כמו מכונה בלי לב.
זה הפסיק כשנכנסתי לשירותים, הדמעות זלגו ושתפתי פנים. הוא בחר לעזוב אותי בגלל מחויבות, הוא בחר לפרק מה שבנינו אהבה ששכנה אצלי יותר מידי זמן ואצלו אני יודעת שהיא הייתה גם אצלו. אבל זה בסדר זה בסדר כי אהבה זה כאב גדול. כי אני רוצה שהוא יהיה מאושר, ואם הוא יהיה מאושר בלעדיי אני אתן לו ואזוז מהדרך. כי אני אוהבת אותו. אוהבת אותו באמת. ואפילו שהכאיב לי, ואפילו שהרגשתי השפלה, ואפילו שהיו מקרים שלא הייתי יוצאת עם חברים בגללו, אני סולחת על הכל כי איך אני יכולה לכעוס על סתיו? הוא היה החבר הכי טוב שלי מגיל כל כך קטן.
*סוף פלאשבק*

"במהלך השבועות הבאים ראיתי אותו עם בנות אחרות. הרבה בנות. אבל המבט שלו היה עצוב הרגשתי ונראיתי בדיוק כמוהו. חזרנו להיות ידידים כי זה היה חזק מאיתנו כנראה שאני לא יכולה לעזוב אותו לגמרי." אמרתי מחייכת חיוך עקום.
זהו, עשיתי את זה. הוצאתי את זה, סיפרתי למישהו מה באמת קרה מאחוריי השמועות שיצאו על הפרידה שלי ושל סתיו.
"בגלל זה את לא אוהבת שקוראים לך רוז" שאלה אור. "אני לא רוצה לשמוע את השם הזה, כי הוא מזכיר לי איך דבר טהור כמו אהבה שבנויה מרגעים טובים וחוויות שנוצרו תקופה ממושכת יכולה להסתיים בשנייה אחת. בסוף כל כך מר" אמרתי.

......................................................................
אני לא אוהבת את הפרק הזה אבל לא יכולתי למשוך את הזמן יותר זה לא פייר כלפיכם.
אוהבת מקווה שתהנו❤
שבת שלום💝