אנג'ל:
דפיקות רמות נשמעו על דלת חדרינו.
התמתחתי בעייפות קמה מהמיטה משאירה עליה את השמיכה מבולגנת.
עברו יומיים מאז שיצאתי על סתיו מאז שפתחתי את עיניו לאמת.
יומיים שלא החלפנו מילה יומיים שאני לא מפסיקה לברוח ממנו. אין לי מה להגיד לו יותר. לא כל עוד הוא ממשיך בדרך הזאת. משחק בבנות, משחק ברגשות, משחק באנשים. שחקן אין לי מילה אחרת. הוא תמיד היה שחקן ואני לא חושבת שהוא הולך להשתנות. אני מאחלת לו למצוא את האחת שלו שתצליח לשנות אותו או שתקבל אותו בתור שחקן שתכנס לקו האש אפילו שהיא תדע שהוא יבגוד בה בסוף כמו שהוא תמיד עושה.
אני מקווה שהוא ימצא את האחת שתצליח לשנות אותו אבל זאת לא אני, אני לא מהסוג שמשנה אנשים שהופך אותם לטובים יותר. הדברים האלה קורים בסרטים או בסיפורים לא במציאות ובטח שלא במציאות שלנו.
היה לי לילה קשוח, לילה שלם בו לא הפסקתי לבכות בחדר האמבט בשקט כדי לא להעיר את הבנות. כדי שלא ידאגו לי. כדי שלא יחסרו להן שעות שינה באשמתי.
אפי אדום וריסיי הארוכות גם כך רטובות וארוכות יותר.
כשקמתי בבוקר והתארגנתי ללימודים הבנות הפצירו בי להישאר בחדר והלכו, הקשבתי להן.
ידעתי שאני לא אצליח להתרכז היום בכלל. הן לא שאלו ולא הציקו לי הן כיבדו אותי ונתנו לי את השקט שלי בלי צורך להסביר למה אני כך.
גופי משתוקק לחזור למיטה אבל במקום זאת הוא צועד לעבר הדלת המהגוני החומה כשהדפיקות חוזרות שוב. האדם שבצד השני עצבני.
עמדתי אל מול הדלת חסרת כוחות. אני עם פיג'מה קצרה וגולגול עומד במרכז ראשי.
העפתי מבט לשעון שממוקם מעל הדלת.
השעה כבר ארבע הלימודים הסתיימו הבנות צריכות להיות באזור.
פתחתי את הדלת ולא הייתי מוכנה למה שבא אחר כך כלל.
הלחי שלי שרפה כשיד הוטחה בה.
צמצמתי עיניי בזעם לאדם אליו שייכת היד.
"מה את רוצה?" אמרתי בארס וזעם.
"שתעופי לי מהחיים!" צרחה.
נדהמתי. מה כבר עשיתי לה?!
"את נכנסת לשלי לא הפוך. ונסה" הזכרתי לה. ואמרתי את שמה בזלזול.
היא הניפה ידה מבטלת את דבריי.
"בגללך הכל! את אשמה! בגללך הוא נפרד ממני חתיכת כלבה מופקרת" צעקה. אפילו לא ידעתי מי זה הוא. אבל הרגשתי בקרב לביאות והיא כבר שלפה ציפורניים. לא רציתי לשלוף את שלי לא היום. לא כשאני לא ביציבות נפשית ורגשית. זה היה חתיכת דבר מסוכן. זה בהחלט יהיה מחזה מכוער אם זה יקרה.
"אל תקראי לי בשמות שמתארים אותך." אמרתי משועשעת לא נותנת למילים שלה לחדור.
"ארחח!" היא תפסה את שיערה בין ידיה ומשכה בו בזעם.
"אין לי כוח לכאבי ראש שלך ונסה. אין לי מושג מי זה הוא ואם את מקנאת בי על משהו זה בסדר. גם אני הייתי מקנאת בעצמי" אמרתי בנונשלטיות כשידה הונפה לאוויר בשנית אך הפעם הייתי מוכנה. תפסתי אותה בידי והסתכלתי בעיניה בזעם.
"שלא תעזי להניח עליי את ידיי המניקור שלך.
את לא מכירה אותי ונסה, אם כמה שאת חושבת שאת מאיימת עליי, את לא מזיזה לי את מבינה את זה?" לחשתי אליה יורה חצי רעל ארסיים.
"דרך אגב, הקנאה לא יושבת עלייך יפה היא גורמת לך להיראות... נואשת" זרקתי בארס. היא לקחה כמה צעדים אחרונית וכיווצה אגרופיה בזעם היא הייתה חסרת מילים. יופי, גם ככה אין לי כוח אליה היום.
טרקתי את הדלת בפרצופה.
נפלתי לרצפה מתיישבת כשגבי מופנה אל הדלת הסגורה.
"הוא נפרד ממני. בגללך." קולה הדהד בראשי.
מי? ולמה בגללי?
אולי בזמן אחר, כל זמן אחר הייתי עושה חיבור ומגלה מי זה ההוא הזה אך זה בהחלט לא נושא שאני יכולה לחשוב עליו כשמצויים בי רק שלוש שעות שינה.
ובכלל, היום אני לא מצליחה לחשוב על שום דבר אחר חוץ מאותו אחד שגרם לי לבכות לילה שלם.
אני לא מצליחה לחשוב על שום דבר אחר חוץ מעל אבא. איזה יום מכוער זה.
................
איך?
💜אשמח לשמוע דעות מחשבות וסתם תגובות על הפרק ובכללי💜
דרך אגב xxxCrazyxgirlxxx מוסרת שאתם מדהימים ותודה למי שהתחיל לקרוא את הסיפור שלה💋
YOU ARE READING
Play with the player (dangerous love 2)
Action✖ אנג'ל כבר מזמן לא ילדה קטנה היא גדלה ועכשיו היא כבר בת 17 נולדה לתוך העושר הזה ורק רוצה לברוח ממנו. היא תלמידה מצטיינת כמו אמא שלה ועקשנית כמו אבא שלה. היא חלק מחבורה שבנויה מילדים שגדלה איתם. והיא רק בת 17 קרועה בין שני עולמות אחד של פשע והשני, ה...
