"בגלל זה את לא אוהבת שקוראים לך רוז" שאלה אור. "אני לא רוצה לשמוע את השם הזה, כי הוא מזכיר לי איך דבר טהור כמו אהבה שבנויה מרגעים טובים וחוויות שנוצרו תקופה ממושכת יכולה להסתיים בשנייה אחת. בסוף כל כך מר" אמרתי.
......................................................................
"אנג'ל מה קרה? מה עשיתן לה" שאלה קורל כאשר רצה אלינו.
"היי, תרגיעי ותורידי טונים אנחנו מכירות אותה יותר זמן ממך ולא עשינו לה כלום" צעקה אור בכעס על קורל.
והשתיים התחילו לריב בעוד תהילה לא יודעת מה להגיד ואני לא מצליחה להשחיל מילה בזמן הריב שהן מנהלות, ריב שבו כל אחת נראת נחושה לומר את המילה האחרונה.
"מספיק, אין טעם לריב" אמרתי בכעס והן שתקו.
"קורל תודה שדאגת לי, אבל אני סלחתי להן. זה בסדר עכשיו" אמרתי מחייכת לקורל והיא הנהנה. אור ותהילה הסתכלו עליי במבט נוצץ ומלא תקווה לא יכולתי לראות את המבט הזה יותר וקפצתי עליהן בחיבוק.
"אני אוהבת אותכן. זה מושלם" אמרתי ואור הנידה בראשה והתרחקה הסתכלתי עליה בבילבול היא משכה את קורל למעגל החיבוק שיצרנו. "עכשיו זה מושלם" אור אמרה. "את לא שונאת אותי?" התפלאה קורל. "את הגנת על אנג'ל, את חברה אמיתית. על זה אני סומכת עלייך כי אני סומכת על אנג'ל שתבחר את החברות שלה נכון."הסבירה אור. וחייכתי מהדקת את חיבוקנו.
...
"טוב יש לכן רעיונות למתיחות" שאלה תהילה כשישבנו בחדר ארבעתינו על השטיח הנעים שמשמש כרצפה. הבובות ישנות ועכשיו כבר ערב. "טוב, למען האמת..." עצרתי את מילותיי מחייכת. "אני מכירה את החיוך הזה" תהילה אמרה ואור הנהנה. "החיוך הערמומי שלך" אמרה.
"מה זאת אומרת? תסבירו לי" ביקשה קורל.
"כשלאנג'ל יש רעיון למתיחה יש לה חיוך כזה שמסגיר אותה" אמרה אור. "זאת לא תהיה המתיחה הראשונה שלך?" שאלה קורל מכווצת גבותייה בבלבול. "ממש לא. אני המותחת הראשית" אמרתי, מרימה את ראשי בהתנשאות מדומה. כולנו התחלנו לצחוק.
"מה הרעיון שלך אנג'ל" שאלה קורל.
"טוב קודם צריך נמתח..." אמרתי עוצרת את מילותיי. "ויש לי מישהי מושלמת" הוספתי. "ונסה" אמרתי את שמה של הילדה שהספקתי לשנוא. "אולי לא" שאלה קורל ונראתה חוששת. "היי. אל תדאגי אני איתך. אנחנו איתך היא לא יכולה לפגוע בך יותר. חוץ מזה מגיע לכלבה הקטנה הזאת שמישהו יעמיד אותה במקום" אמרתי, והתחלתי לספר להן את הרעיון שלי. ברור שיהיו עוד נמתחים היא רק הראשונה. אני אוהבת את שבוע המתיחות הזה!
"טוב, אז מחר כל אחת תביא את הדברים שהיא צריכה וניפגש פה. עכשיו, לילה טוב" אמרתי ושקעתי לשינה עמוקה.
קמתי בבוקר וחיוך עלה על פניי הבוקר הלך קצת פחות רגיל מהצפוי. התינוקות שעדיין לא התרגלנו אליהם בכו, התארגנו ללימודים ובקפיטריה התחוללה מלחמת אוכל גדולה.
אחרי השיגעון, הבאנו את התינוקות לבנים. אור הביאה את הבובת תינוקת לסתיו בשמי לא כי לא רציתי לדבר איתו זאת סיבה ילדותית. הסיבה היא, הוא היה עם ונסה כאב לי לא רציתי להתקרב לאזור הזה.
שאר היום עבר בעצלתיים עד שהגענו לחדר שלנו. כל אחת עם מה שהייתה צריכה להביא.
הסתכלתי על החפצים המסודרים באמצע המעגל שיצרנו וחייכתי. דבש, צבע לשיער בצבע ירוק, נוצות, סבון גוף ריק ומרכך ריק. מושלם.
"מוכנות" שאלתי מרימה גבה והן הנהנו. "בואו נעשה את זה" אמרתי והכנסתי את הכל לתיק גב קטן ואת הדלי החזקתי ביד, יצאנו מהחדר נועלות אותו ומתקדמות לכיוון החדר של ונסה והחברה האדמונית שלה, רק שתיהן בחדר הזה.
ושתיהן קיבלו השעיה לשעה אחרי בית ספר. יש לנו חצי שעה לתקתק כאן דברים.
"איך נכנס" שאלה תהילה וקורל חייכה.
"ונסה תמיד מחביאה את המפתחות שלה ליד הבית כי היא תמיד שוכחת אותם אז אם היא לא החליפה הרגל הם צריכים להיות כאן." אמרה והצביעה על עציץ שעמד ליד
הדלת. היא הלכה לכיוונו והחלה לחפור בתוכו
"מה את עושה" שאלתי "מצאתי" אמרה והרימה את המפתח בידה. חייכתי והיא פתחה את הדלת של החדר.
"בואו" אמרתי ונכנסנו פנימה מתקדמות ישר לחדר האמבטיה.
תהילה ואור שפכו את הנוצות לדלי והחלו לקשור אותו מעל הדלת, אני מילאתי את בקבוק הסבון גוף הריק בדבש והחלפתי עם סבון הגוף שהיה באמבטיה.
וקורל עשתה אותו דבר רק עם המרכך ושמה בתוכו צבע ירוק לשיער.
"זהו" הכרזתי ובדקתי שהקשר של תהילה ואור יציב הקשר מחובר לחלוק של ונסה כך כשהיא תמשוך בו הדלי יתהפך. "בואו נלך מכאן" אמרתי יצאנו מהחדר מתחבאות מאחוריי קיר שמסתיר אותנו. ונסה הגיעה לחדר אחרי העבודת שירות שעשתה במשך שעה. היא ניקתה את הפסולת שבחוץ אני מניחה שהיא תשמח למקלחת נעימה...
היא נכנסה לחדר סוגרת את הדלת חייכתי לבנות המשחק מתחיל.
הוצאתי את הטלפון והתחלתי לצלם. לאחר רבע שעה יכולתי לשמוע את הצרחה של ונסה
על זה שהגוף שלה דביק צחקקתי. ראיתי את האדמונית מתחילה לרוץ ונכנסת לחדר.
ילדים יצאו מחדריהם כאשר שמעו את הצערות של ונסה התאספו ועמדו מול הדלת לכן גם אנחנו יצאנו מהמסתור והצטרפנו אליהם כאילו היינו רק בנות שמסתקרנות לדעת מה הולך שם. עוד צרחה נשמעה ואחריה דלת החדר נפתחה בכעס וגרמה לי לבנות ולשאר הילדים לפרוץ בצחוק הטלפון רעד לי בידיים מהצחוק. ייצבתי אותו והמשכתי לצלם. מולנו עמדה ונסה עם הלבשה תחתונה כולה מלאה בנוצות שיערתי שהיא גם דביקה. השיער שלה כולו צבוע בצבע ירוק מעורבב עם השחור הרגיל שלה נותן לה מראה מוזר. הסיבה שבחרתי במרכך היא שונסה אוהבת להשאיר את המרכך עליה הרבה זמן קורל סיפקה לנו את המידע הזה. וזה בדיוק זמן שצריך בשביל צבע.
כולנו צחקנו והיא אדומה יותר מהצבע שיער של חברתה נכנסה פנימה וטרקה את הדלת.
עצרתי את הסרטון. מתפקעת מצחוק. כבר אמרתי שאני אוהבת את שבוע המתיחות? עצרתי לצחוק כשראיתי את סתיו מביט בי. "מה" שאלתי מסתכלת עליו. "זה מתיחה שלך" קבע. "נו אז? זה שבוע המתיחות מותר לי" משכתי בכתפיי.
"למה עשית לה את זה היא לא עשתה לך כלום" אמר, מתחיל להתרגז. "אני מבינה שנהיית הסנגור שלה. מוזר אני חשבתי שהיית הכלבלב כנראה שטעיתי. דרך אגב אתה לא יודע מה היא עשתה לי ומה לא. וביננו, אני אף פעם לא הקשבתי לך למה שאני אתחיל עכשיו?" אמרתי בקול מתוק וחייכתי את החיוך הכי גדול שלי מתרחקת ממנו ומחבקת את איתי ורון. "ידענו שזה מתיחה שלך אין עוד מישהי אחרת שתפתח את שבוע המתיחות חוץ ממך" אמרו וחייכתי מחזקת את חיבוקי בהם. עם הבנים לא רבתי. הם גם לא התרחקו ממני זאת אני שהתרחקה מהם כי שנאתי את זה שהם היו קרובים לסתיו, ופחדתי שהם יוציאו ממני דברים וסודות וילכו להגיד לו שיהיה לו חומר לצחוק עליי, עם ונסה שלו. עד כמה טיפשה הייתי הם בחיים לא היו עושים לי כזה דבר.
"אני אוהבת אותכם בנים. אבל, החנפנות שלכם לא תעזור לכם. תזהרו, מי יודע אם אתם תהיו הנמתחים הבאים בתור" אמרתי, וצחוק ברח מפי. "ביי" אמרתי להם. והם הסתובבו לא שמים לב שעל גבם מונח דף עם כיתוב תבעטו בי.
שבוע המתיחות איזה כיף לי. חוויה נהדרת שתמשך שבוע.
.......................
סליחה על השעה
היה לי מחסום כתיבה קטן אבל הוא עבר.
אוהבת❤
YOU ARE READING
Play with the player (dangerous love 2)
Acción✖ אנג'ל כבר מזמן לא ילדה קטנה היא גדלה ועכשיו היא כבר בת 17 נולדה לתוך העושר הזה ורק רוצה לברוח ממנו. היא תלמידה מצטיינת כמו אמא שלה ועקשנית כמו אבא שלה. היא חלק מחבורה שבנויה מילדים שגדלה איתם. והיא רק בת 17 קרועה בין שני עולמות אחד של פשע והשני, ה...
