Play with the player (dangerous love 2)

פרק 7

בסערה וכעס הוא יצא מהחדר טורק את הדלת כל כך חזק שפחדתי שהיא תצא מהציר שלה.
זה לא הריב הראשון שלנו, אבל זה בהחלט הריב הרציני הראשון שלנו. ואני לא מסוגלת לחשוב מתי הוא ייגמר.
......................................................................
נאנחתי לוקחת את ספר ההוראות של הבובה בידי. זמן קריאה.
קולות בכי העירו אותי.
"דיי כבר תסתום בבקשה" צעקה תהילה בייאוש בזמן ששפשפתי את עיניי מסירה מהן קורי שינה מזיזה מגופי את הספר הוראות.
"מה השעה?" שאלתי תוך כדי פיהוק.
"שש בבוקר" מלמלה. וראיתי שקורל ואור עדיין ישנות. "מה קרה?" שאלתי. "התינוק בובה הזה לא מפסיק לבכות ואני משתגעת כבר" אמרה וכיסתה את פנייה עם כפות ידיה. "מה, כבר התחלנו עם הטיפולים" מלמלתי בייאוש, וקמתי מהמיטה מרגישה את הקור בכפות הרגליים שגורם לקור בכל גופי. הלכתי ללא התייחסות לקור, לכיוון תהילה והתינוק הבוכה. לקחתי מידיה את התינוק והפכתי אותו על גבו מסתכלת על העורף. "הוא רעב, האור של האוכל מהבהב" אמרתי לתהילה מחזירה לה את התינוק.
"שיט" מלמלה. "שיט שיט שיט" אמרה ביותר קול ולחץ. "מה קרה?" שאלתי מתחילה להילחץ גם. והתינוק לא ממש עוזר לאווירה. "שכחתי את האוכל והאביזרים אצל מתן. בחדר של הבנים. אני לא רוצה להעיר אותם." אמרה ונשכה את שפתייה. "אל תדאגי, סתיו ער מחמש וחצי כל יום" אמרתי כבדרך אגב והיא הרימה גבה. "יש לנו סטוקרית בחדר?" שאלה ונתנה לי מרפק. "מצחיק. אני מכירה אותו מאז ומתמיד אני יודעת את הסדר יום שלו, הדברים שהוא אוהב" אמרתי. ונעצרתי כששמעתי אותה ממלמלת "לא את כל הדברים שהוא אוהב".
לא התייחסתי והמשכתי לדבר. "בקיצור אני יודעת עליו הכל. וכרגע הוא בריצהאני מנחשת... אני אביא לך את הבקבוק והאביזרים בנתיים קחי משלי" אמרתי מחייכת אלייה והיא הנהנה. נכנסתי לחדר הבנים בשקט דרך הדלת המחברת שלנו. הכל מבולגן. בגדים על הרצפה, הבנים ישנים בתנוחות הכי לא נוחות שיש. יש אור מחדר האמבטיה וקול של זרם מים נשמע, סתיו מתקלח הייתי קרובה בניחוש שלי. בלעתי רוק בכבדות ונשמתי עמוק זאת ההזדמנות לקחת ולברוח. על קצות האצבעות הלכתי עד שהגעתי למתן. לא הכרתי אותו, אבל זיהיתי פרצופים והוא היה הפרצוף היחידי שלא הכרתי. על שולחנו היו האביזרים. לקחתי אותם בידיי והתקדמתי לכיוון החדר שלנו כשראיתי שהמיטה של סתיו לא ריקה בכלל. בפנים דמות ישנה דמות שזיהיתי, ונסה. המים נסגרו והדלת נפתחה בלי מחשבה רצתי, והתחבאתי מתחת לאחת המיטות. קולות מדברים נשמעו ולאחר מכן ראיתי את ונסה יוצאת מהחדר ואילו סתיו יוצא לריצת הבוקר שלו ריח האפטרשייב שלו אפף אותי אז הוא לא התקלח כלל הוא רק שטף פנים. יצאתי מהמחבוא ורצתי לחדר. הבאתי לתהילה את האביזרים לטיפול בתינוק. והיא חיבקה אותי חזק. "תודה מלכה" אמרה והידקה את חיבוקה. "פתאום את נחמדה אליי" מלמלתי אבל היא התרחקה ממני באחת תופסת בכתפיי גורמת לי להסתכל אלייה. "שיט לא. אנג'י אל תבכי" אמרה בשקט כשדמעה חמה נפלה מעיניי מתגלגלת על הלחי. "אני בסדר" מלמלתי וניגבתי את הדמעה שדגדגה בפניי. אני כזאת בכיינית.
"אני כזאת חברה רעה. אני נשבעת שלא התכוונו שזה ייצא ככה אנחנו אוהבים אותך באמת לא התכוונו שזה ייגמר בדרך הזאת אנג'י בבקשה תקשיבי לי" אמרה. "רוז" אמרה והסטתי מבט ממנה עוצמת את עיניי ונאנחת. "דיי אני לא רוצה לשמוע תירוצים. ואל תקראי לי רוז" אמרתי בשקט. וקמתי מהמיטה שלה מתקדמת לשלי נשכבת. מכסה את עצמי ונרדמת, מקווה לפחות עד שבע.
פקחתי את עיניי, השעה שש וחצי קולות בכי נשמעים מכל כיוון. "לא נכון נכנסתי לסיוט" מלמלתי ושמתי את הכרית על אוזניי. קולות הבכי נמשכים והבנות מנסות להרגיע כל בובה. לפתע קול בכי נשמע גם ליד האוזן שלי גורם לי לקפוץ מהמקום. התמתחתי בייאוש לוקחת את הבובה לחיקי מסובבת אותה ומסתכלת על הנקודות שבעורף רואה שהאור הכי שמאלי מהבהב. היא רעבה.
הוצאתי בקבוק קטן מפלסטיק והכנסתי לפיה של הבובה. אני לא מאמינה שאני משחקת בבובות. הפסקתי בגיל שמונה. טוהר נרגעה והשארתי אותה על המיטה. הבובות של אור וקורל לא פסקו מהבכי ורק שלי ושל תהילה רגועות. "תשתיקו אותם כבר" צעקה תהילה. "אני לא יודעת איך" אמרה קורל בייאוש. קמתי ולקחתי את הבובה מידיה מסובבת ורואה בעורף את האור הכי ימיני מהבהב "היא צריכה מקלחת" אמרתי והחזרתי לקורל את הבובה. "תביאי" אמרתי לאור שישבה על המיטה עם הבובה הבוכה, מבוישת לא מסתכלת עליי. היא הניחה את הבובה אצלי בזהירות וגם את העורף שלה בדקתי. האור האמצעי בצד שמאל. "היא רוצה לשתות" אמרתי והחזרתי לה את הבובה.
יש 4 אורות. הכי ימיני מקלחת לידו משחק השמאלי שתייה הכי שמאלי אוכל.
"הנה" אמרתי לבנות ופתחתי את ספר ההוראות בעמוד של הסבר האורות. "את קראת את כל הספר?" שאלה קורל. "כן" אמרתי. "זה לא כאילו היה לי משהו יותר טוב" מלמלתי תחת השפה מבהירה להן בבירור את נטישתם והרחקתם ממני. הסתובבתי, מתחילה להתלבש ולהתארגן ללימודים.
לקחתי את הבובה בידי והחלפתי לה בגדים. שוב אני לא מאמינה שאני באמת עושה את זה.
לקחתי את התיק ובדקתי שהדברים של טוהר בפנים לקחתי את טוהר בידי ויצאתי מהחדר.
לפתע היא השמיעה קול פיהוק וידיה זזו "אהה" צווחתי בבהלה והזזתי אותה מגופי.
ידיה ישרות אל מול פניי וכפות ידייה החלו להיסגר ולהיפתח היא התחילה לבכות. הסתכלתי עלייה בחשד, ופעימות ליבי היו מטורפות מהבהלה. קירבתי אותה לגופי והיא פסקה מבכי תופסת בחולצתי ונשענת עליי יותר כאילו מבקשת להדק את החיבוק. בלעתי רוק. מה הולך כאן?
הגעתי בדיוק בצלצול. לקפיטריה לא הספקתי
בגלל הזמן שהבובות לקחו לנו. ישבתי במקומי שהבובה עדיין לא הרפתה מחולצתי.
התחלתי ללטף את גבה בתנועות מעגליות גורמת גם לראשה לזוז היא הניחה אותו על כתפי. ידייה הרפו. מה אני עושה איתה אם אני אזיז אותה היא תבכה אם אני אחזיק אותה אני לא אוכל לכתוב. נאנחתי מה זה המשימה הזאת? ולמה המורה לא סיפר לנו שהן יכולות לזוז?. ביד אחת החזקתי את טוהר ביד השנייה חיפשתי משהו בתיק שיעזור לי הוצאתי בתנועה אחת את החיתול בד וליפפתי אותו שיעטוף את טוהר עליי.
מה זה השטויות האלה?
ילדים החלו הכנס לכיתה ושמחתי לראות שאני לא היחידה עם הבובה קשורה ככה.
המורים נכנסו, השיעורים עברו, הגענו לשיעור ביולוגיה. "אתם יכולים להניח את הבובות על חיתול הבד באמצע השולחן כולן ישנות, והן ישנו בזמן הלימודים שלכם. אלא אם כן תהיה משימה איתן." אמר ופתחתי את הקשר של החיתול בד מניחה אותו על השולחן עם טוהר והתמתחתי. היא ישנה, בדיוק כמו שהמורה אמר.
"למה לא סיפרת שהם יכולות לזוז" שאלתי.
"אוקיי, בדיוק נגיע לזה" אמר וחייך.
"השבוע התחיל שבוע המתיחות של הפנימיה. השבוע היחיד שאפשר למתוח אחד את השני בכל דרך יצירתית שתבחרו. כמובן אסור שהמתיחות יחצו את גבול ויהפכו למסוכנות, קבועות אצל אותו אדם או ישאירו אותו עם טראומה. אז אני והמורים נתנו לכם טעימה מהמתיחות וגרמנו לבובות שלכם לזוז באמצע היום מה שהבהיל אותכם והכל מתועד במצלמות של הפנימיה. ראינו הכל ואתם גם תראו במצגת סוף שבוע המתיחות." סיים את דבריו וחיוך עלה על פניי. מתיחות אה? אני מלכת המתיחות!
"אנג'ל, מתיחה לבנים?" שאלה אור שהגיע ואחריה תהילה ישבנו בספסלים שבחוץ. "מה פתאום אתן מדברות איתי" שאלתי ושילבתי את ידיי. הן הסתכלו אחת על השנייה ואז עליי. "את חברה שלנו מגיל אפס. אנחנו אוהבות אותך, ראינו איך התחברת לקורל וקנאנו רצינו לנקום, פחדנו שאת מחליפה אותנו במישהי אחרת אז התעלמנו ממך" אמרה תהילה. "ומה עם המפגש של החבורה. שאותי לא הזמנתם?" שאלתי והרמתי גבה. "סתיו. הוא לא רצה שתבואי" אמרה אור כיווצתי את גבותיי. "למה?" שאלתי מרגישה דמעות עומדות לרדת.
"כי הוא לא רצה שתראי אותו עם ונסה. הוא גם אמר לנו להתרחק ממך, ולא להתייחס אלייך. ובגלל שאנחנו כעסנו על שהחלפת אותנו עם קורל אז הסכמנו איתו והרחקנו אותך מהחבורה" אמרה אור והשפילה מבט בבושה. "אנחנו מצטערות. עכשיו שאנחנו אומרות את זה אנחנו מבינות כמה רע זה נשמע ושטותי. לא היינו צריכות לעזוב אותך בשביל סתיו. בלעדייך החבורה לא אותו דבר, חסר האור, הנאיביות והאופטימיות שלך" אמרה תהילה ונשכתי את פנים שפתי.
נאנחתי. "אתן יודעות למה הוא עשה לי את כל זה" שאלתי ודמעה חמקה מעיניי מדגדגת את הלחי שלי. "כ...כי הוא גם קינא" מלמלה אור חוששת להגיד את הסיבה. "הבן אדם גרם לכולם לסטות נגדי ולדחות אותי רק כי הוא קינא?! מה הוא חושב לעצמו" אמרתי עצבנית. שוב, פתיל קצר. "עכשיו אני מבינה למה אמרתן לאוראל שאני לא רוצה לראות אותו. סתיו אמר לכן להגיד את זה כי הוא פשוט קינא" אמרתי והן הנהנו. "אין זה מדהים מה קנאה עושה לאנשים. אבל במה יש לו לקנא?" שאלתי. "תגידי את מטומטמת?" שאלה תהילה והסתכלתי אלייה בפרצוף זועף. "סתיו מאוהב בך, מזמן כבר! את היחידה שלא רואה את זה. אפילו ילדים מהפנימיה שהכרנו רק לפני חודש יודעים את זה ואת לא" אמרה תהילה ופערתי עיניים. התחלתי לצחוק. "סתיו אוהב אותי כן בטח. סתיו ואני היינו זוג כבר זה לא הסתדר זוכרות" אמרתי אחרי שנרגעתי.
"כן אבל הוא סיפר לנו שאת נפרדת ממנו כי היית עסוקה בלימודים ולא רצית חבר" אמרו יחד ונשמתי עמוק זה מה שהוא אמר אה? "בואו אני אספר לכן מה באמת קרה" 

..................
רק עכשיו שמתי לב שהפרק עדיין לא עלה.
אנג'ל וסתיו היו כבר זוג! צפיתם את זה או לא?
איך?