Play with the player (dangerous love 2)

פרק 24

ואוו תקשיבו שאתם מדהימים מקום 26 מתוך 453 באקשן. וכבר 6.56 אלף צפיות אפילו שלא הגענו לאמצע הסיפור! אני לא יודעת איך זה נשמע לאחרים אבל בשבילי זה חתיכת הישג.
ואני מודה לכולכם. עד לפני כמה שנים פחדתי לספר למישהו שאני אוהבת לכתוב בכלל ועכשיו באלי לעלות על מגדלי עזריאלי ולצעוק את זה כמו משוגעת.
תודה לכולכם אני אוהבת כל אחד ואחת מכם!
מדהימים, התגובות שלכם כל כך משמחות אותי ונותנות לי מוטיבציה שלא יכולתי לא לכתוב עוד פרק ולהעלות אותו.
אז הנה עוד פרק רק בזכותכם!
מקווה שלא תהרגו אותי אחרי שתקראו אותו😳😉
אל תשכחו להצביע ולהגיב❤❤❤
.
.
.
"תודה" אמרתי מחבקת את רוי בחוזקה.
"בכיף. ניפגש בביולוגיה" החזיר נישקתי את הלחי המחוספסת שלו ופרעתי את שיערו בחיבה. צחקקנו על הפרשי הגבהים שדרש ממנו להתכופף קצת בשביל הדברים הקטנים הללו. נופפתי לו לשלום כשהוא הסתובב והלך.
באתי להכנס לחדר שקלטתי בעיני את מבטה של סברין נעוץ בי ועיניה משדרות כאב.
בסערה היא נכנסה לחדר שמולי וטרקה את הדלת.
הרמתי גבה לנוכח העצבים שלה ונאנחתי. לא אשמתי שהיא הפסידה כזה דבר מתוק אם כבר אני זאת שכועסת עליה.
נכנסתי פנימה לחדרי וסגרתי את הדלת אחריי מחייכת למראה החדר המסודר בצורה מוקפדת וגיחוך נפלט מפי כשאני מבינה שמחר הוא יחזור להיות תוהו ובוהו כמו שרק אנחנו יודעות להרוס אותו.
החזרתי את חפציי למקומם וכשהתחלתי לסדר את ארוני הדלת נפתחה ונטרקה בעוצמה.
"איזה כיף שאנחנו אחיות קורלי, ממש כמו תאומות קורלי, כמו שהיינו ביסודי קורלי, איזה אבא מקסים יש לך קורלי!" אמרה קורל בגועל נראה לעין. "אם עוד פעם אשמע את המילה קורלי אני אשחוט מישהו" רטנה בעצבים.
"מה קרה קורלי?" החזרתי לה בעוקצנות.
היא העיפה מבטה ושמה לב שאני נמצאת בחדר.
"שלא תתחילי בכלל!" הזהירה וצחקקתי.
"ונסה הזאת היא שטן שנשלך מהגיהנום כדי למרר לי את החיים!" צעקה בייאוש.
"ברוך הבא למועדון. מה חדש?" אמרתי בסרקסטיות האופיינית לי.
" ונסה הזאת חתיכת פודל לקקן. קורלי פה וקורלוש שם ונסה הזאת מתנהגת כמו, כמו חתיכת מלאך טהור כמובן רק ליד אבא שלי ואמא שלה. ואבא שלי עוד קונה את זה כולם קונים את זה ואמא שלה בן אדם כל כך טוב, אני לא מבינה איך מאמא כזאת יצאה ילדה כזאת שטן! לא מספיק היא מיררה לי את החיים כל היסודי, כל החטיבה וכל השנתיים הראשונות של התיכון עכשיו היא גם רוצה למרר לי את השנה האחרונה של הלימודים שלי?! באיזה זכות השטן הזאת נכנסת לי לחיים וממשיכה למרר לי אותם בייחוד אחרי שהתגברתי על כל מה שהיא עשתה לי והדברים הנוראיים שהיא גרמה לעשות המפלצת האנוכית הזאת. אני המשכתי הלאה והיא בכל זאת חוזרת שולפת טלפיים מתכוננת לתקוף את הטרף שלה בשנית. הנחש החלקלק והצבוע הזה שמתחבא בתחפושת של מלאך טהור.
אני אומרת לך לפעמים אני מרגישה חלק מסרט קומדיה עלוב שאני הקורבן הראשי"
נחרה בלעג לקראת סיום והעבירה ידיה בשיערותיה בעצבים.
צחקקתי.
"אה כן אם את בסרט קומדי אני בטלנובלה" אמרתי בעוקצנות.
"תראי זה לא רחוק מהאמת את יודעת" מלמלה ונחרתי מעיפה עליה כרית.
"סתמי" צעקתי והיא העיפה עליי את הכרית חזרה.
"אוו פתחת במלחמה" קבעתי ותפסתי שתי כריות מעיפה אותן הרחק לכיוונה בכוח.
"התגעגענו אליכן. ומה אתכן אתן גם התגעגעת-" קול נשמע ושני פרצופים הופיעו תהילה ואור. כשמילותיה של אור פסקו כאשר הכרית שנזרקה לקורל פגעה בפניה.
והכרית השניה פגעה בקורל. אני מחשיבה את זה כניצחון.
"אוו לא התחלת את זה עכשיו" אמרה בשעשוע.
תהילה צחקה מהצד למראה השיער של אור שהתפרע מפגיעת הכרית.
הכרית עפה על תהילה והפסיקה את צחוקה. במהרה כל אחת תפסה כרית או שתיים והחלה לזרוק על השנייה כמו אויבות בשדה קרב.
"אחמ אחמ" קול נשמע מהדלת. הפנינו מבט ארבעתינו למראה האישה העומדת בפתח הדלת ידיה שלובות ומבטה נעוץ עלינו.
"המנהל רוצה את ארבעתכן לשיחה אצלו במשרד." אמרה האישה. היא נראתה לי מוכרת ולאחר שסרקתי את לבושה ואת השיער המגולגל המתוח והמפוצץ בג'ל זה היכה בי. המזכירה.
"מיד" החזרתי והיא הנהנה ופנתה ללכת.
"שיט. במה הסתבכנו הפעם?" שאלה אור ודפקה במצחה בייאוש.
"הפעם לא עשיתי כלום" אמרתי והרמתי ידיי כחפה מפשע. קורל הסתכלה בבלבול.
"כל פעם ששלושתינו הסתבכנו וקראו לנו לשיחה עם המנהל זה היה בגלל משהו שאנג'ל הייתה עושה" הסבירה תהילה והסתכלה עליי במבט מאשים. קורל הנהנה.
"תפסיקו להסתכל עליי ככה באמת שזאת לא אני הפעם!" הודעתי ברוגז מגלגלת עיניים ומתקדמת לכיוון משרד המנהל מתפללת בליבי שזה באמת לא משהו שעשיתי.
נכנסנו למזכירות יושבות בכסאות ומחכות מחוץ לדלת המשרד.
"תכנסו" המזכירה אמרה לאחר שיצאה מחדרו שולחת לנו חיוך מרחם.
בלעתי רוק. נכנסנו פנימה ולא ישבנו עד שקיבלנו את אישורו.
תפסנו כל אחת כסא.
"טוב אני מניח שאתן מבולבלות ולא מבינות מה אתן עושות פה." התחיל לומר.
"ידעתי! ידעתי שאנג'ל עשתה משהו" אמרה תהילה ונחרתי בלעג.
"לא לא זאת לא אנג'ל. אלא אם כן יש משהו שאני צריך לדעת עליו?" אמר מרים גבה הנדתי בראשי לשלילה.
"אם כך. הבעיה היא קורל." אמר וגרם לי לכווץ עיניי בבלבול.
"אווו יש לי שותפה לפשע בחדר" קפצתי משמחה והסתכלתי על קורל.
"אני! מה עשיתי" שאלה בבלבול.
"כלום חמודה. פשוט דיברנו עם אבא שלך ובגלל שאת וונסה נחשבות לאחיות חשבנו שיהיה לנכון להעביר את ונסה לחדר שלך כדי שתהיו יחד" אמר מחייך. "אבל זה לא פייר אנחנו כבר ארבע בנות בחדר. אי אפשר חמש בנות" התפרצתי.
"סליחה שהתפרצתי אבל זה לא נראה הגיוני שנהיה חמש בנות בחדר שהמקסימום שלו זה ארבע בנות. לא?" שאלתי מנסה להגיע לקול ההיגיון של המנהל.
"תראי, אני יודע שזה מקסימום ארבעה אנשים ובגלל זה חשבנו שאחת משלושתיכן תעבור לחדר של ונסה ותהיה השותפה של סברין.
אם שמתן לב העברנו את ונסה וסברין לחדר מולכן כך שהאחת שתעבור תהיה עדיין עם החברות שלה פשוט בחדר אחר." זרק את הפצצה.
"אתה רוצה שמישהי מאיתנו תעבור חדר רק כדי שונסה תעבור לחדר הגדול?" שאלתי בהלם לא מעכלת את מילותיו.
"כן. אבא של קורל ביקש ממני שהאחיות העתידיות יהיו יחד בחדר הוא אמר שזה יגבש אותן. ובדקנו איך אפשר לסדר את זה ככה שזה יסתדר בנוחות בכל החדרים." אמר ברוגע כאילו דיבר על מזג האוויר ולא על הרעיון המטופש להפריד ביננו.
"נוח בשבילכם אולי" נחרתי ברוגז.
"אנג'ל" אור העירה לי. "לא אנג'ל. אני לא מוכנה לשמוע על זה אפילו פיפס. מה זה השטויות האלה להפריד ביננו רק בגלל שרוצים להעביר ילדה שגם ככה לא מסתדרת עם אף אחת מאיתנו!" אמרתי זועמת.
"אני מצטערת אדוני המנהל אבל השיקולים שלך שגויים" קבעתי עובדה.
"אני מצטער הכל כבר סודר אין דבר שיוכל לשנות זאת יש לכן להחליט מי האחת שתעבור עד למחרת בשעה שתיים בצהריים." אמר וחייך אלינו כאילו כלום לא קרה כאן הרגע. טופח על השולחן עם ידו יותר נכון על מעטפה פתוחה שמבצבץ מתוכה צ'ק כנראה צ'ק שמן אם הוא מעז להפריד ביננו.
"בנות אני אגיד לכן למה אי אפשר לשנות את זה. כי המנהל שלנו הוא חתיכת רודף בצע שרק כסף מעניין אותו ולא אכפת לו מהתלמידים רק כסף והמוניטין של הפנימיה." אמרתי.
"על מה את מדברת?" שאלה קורל.
"תראי את המעטפה! זאת מעטפת כסף" הכרזתי.
"זה הכתב יד של אבי אני לא מאמינה עליו" אמרה קורל וראיתי איך התחילה לכעוס גם היא.
"מה יש לך להגיד להגנתך" שאלתי את המנהל ה"נחמד".
"אני לא מכחיש כלום. המוניטין של הפנימיה חשוב לי וכך גם הכסף שמחזיק את הפנימיה ומביא לכם את המורים הכי טובים." אמר בקלות.
והוסיף את המילה שגרמה לי לאבד את זה. "כשתגדלי תביני".
אוו זהו זה. "כדאי שנלך" הציעה אור תופסת בי ומתחילה לגרור אותי מהחדר של השטן.
"מזכיר לכן עד מחר בשתיים בצהריים." אמר לפני שתהילה סגרה את הדלת מאחוריה.
"אנג'ל תרגעי. אין משהו שאנחנו יכולות לעשות נגד זה אוקיי." אמרה אור מלטפת את גבי במעגלים.
נאנחתי בכבדות מעבירה ידיי בשיערי עצבנית. נרגעתי שותה את כוס המים שמהזכירה הנחמדה הביאה לי. לפחות היא חמודה.
..........
"אני לא רוצה שיפרידו ביננו" מלמלתי בכאב שישבנו בחדר שנשאר אותו הדבר כשעזבנו אותו מה שיותר הכאיב לראות את הכריות מפוזרות ולהיזכר שלפני כשעה רק צחקנו והעפנו אחת על השנייה כריות כמו ילדות קטנות. לא יהיו לנו את החוויות האלו יותר.
הרצנו דרכים שיכולות לעזור לנו להשאר יחד בלי להפריד ביננו אבל אף אחד מהרעיונות שלנו לא צלח. נסינו הכל.
"גם אני לא רוצה" אמרה קורל.
"גם אני לא" הוסיפה תהילה.
"גם אני לא אבל אין לנו ברירה שמעתם את המנהל וניסנו כל מה שאפשר." אמרה אור.
"כן. נהיה חייבות להחליט מי עוזבת את החדר עד מחר בשתיים" אמרתי נאנחת.
למה אני מרגישה כמו בתוך הסרט קומדיה העלוב של קורל?
אחרי שהכל מסתדר הגורל דופק בדלת וצוחק לנו בפנים תרתי משמע.
...
איך?
אוהבת❤