"בוקר טוב" קול נשמע מעליי. פקחתי עיניי בעייפות מתמתחת ומפהקת.
"צווחה נפלטה מפי שראיתי את ראשה של אימי מסתכל עליי מלמעלה ושיערותיה הזהובות כשלי נופלות על פניי.
"הבהלת אותי" אמרתי בהתגוננות כאשר היא צחקקה מהבהלה הקטנה שלי, מכווצת את עיניי האפורות בכעס מזוייף ושילבתי ידיי.
היא הסתכלה אליי עם עינייה הכחולות המרתקות מחייכת חיוך חמים ומושכת אותי לחיבוק דוב גדול.
"הקטנה שלי כבר לא קטנה" מלמלה וסומק קישט את לחיי.
"טוב. את צריכה להיות עוד שעתיים בפנימיה חזרה." החלה לומר. מסתכלת על השעון שנח על ידה.
"תוך שעה את למטה אחרי צחצוח שטיפת פנים בגדים עלייך והמזוודה ליד הדלת. צאי" אמרה וצחקקתי מצקצת בלשוני.
אמא כזאת קפדנית ומסודרת בזמנים.
היא שונאת לאחר והיא אוהבת שהכל בשליטתה. ירשתי את זה ממנה גם אני.
רואים שתפקיד מנהלת הסוכנות מתאים לה כל כך.
סגרתי את מזוודתי לאחר שבדקתי שלא שכחתי כלום. העפתי מבט לשעון. חלפו 55 דקות. הספקתי.
"אל האינסוף ומעבר לו" שמעתי צעקה מלמטה. ירדתי ללא הבנה וכשהמאורע נגלה לפניי צחוקי היה כל כך גדול שמשך את תשומת לבה של אימי אך אחי ואבי כלל לא התייחסו והמשיכו בשלהם.
"סיימת" אמא שאלה וחייכה אליי ברכות הנהנתי וטפחתי על כתפי בגאווה. היא צחקקה וצקצקה בלשונה.
"מה אבא עושה?" לחשתי לה שעמדנו שתינו ובהינו במאורע. הטתי את ראשי הצידה קצת מנסה לראות את התמונה בזווית אחרת.
"מתנהג כמו אבא!" אמרה בעליצות.
לפני שעשתה שינוי דרסטי במצב רוחה ופלטה אנחת עייפות מעבירה ידה בשיערה גורמת לי לפלוט גיחוך.
"אל האינסוף ומעבר לו" נשמע מלמול של ילד קטן דבר הגרם לי לפלוט אנחת אוו חמודה.
סער היושב על כתפיו של אבי מרים ידו באוויר וחוזר אחרי אבי.
שניהם רצים בסלון במעגלים.
"רוצה לראות איך הם נרגעים?" שאלה. כווצתי גבותיי בבלבול.
"איך?" שאלתי, מתקדמת איתה למטבח.
היא התיישבה בשולחן האוכל, התיישבתי מולה.
"פנקייקים!" צעקה גורמת לליאם לעצור במקומו ולסער הקטן לצחוק ולמחוא כפיים.
"אל האינסוף והפנקייקים" אמר אבא מושיט ידו באוויר שהיא סגורה כאגרוף וסער מחכה אותו. וממלמל פנקייקים. תחת המוצץ שבפיו.
כך ישבנו כולנו אוכלים פנקייקים בזמן שסער אוכל את הדייסה בבקבוק שנמצאת עמוק בפיו נושך את הפיה לא נותן לאף אחד לקחת לו את האוכל. חתיכת תינוק רכושני ומתוק.
שיערו שנע בין חום בהיר ושטני וצורתו הגלי דבוק על פרצופו ונותן לו מראה צ'ארמי.
"חיים שלי" אמרתי כשסיימנו לאכול מכווצת את פניו השמנמנות.
"בואי" אמא אמרה מחזיקה את מפתחות המכונית בידה. "ביי" נפרדתי מכולם הולכת בעקבותיה אל המכונית כשמזוודתי היחסית כבדה בידי. עשיתי מסע קניות לא קטן בזמן שביליתי פה.
...
"היי" שמעתי קול מאחוריי כשיצאתי מהרכב פותחת את הבגאז.
"בואי אני אעזור לך" הציע הקול המוכר. חייכתי.
"תודה רוי אבל רק עד המעליות אני אסתדר משם היא לא כזאת כבדה אתה יודע רק מזוו-" התחלתי לומר כשקול אחר קטע אותי.
"היי אנג'ל צריכה עזרה עם המזוודה?" סתיו הגיח משום מקום.
"תודה, אבל רוי כבר עוזר לי" אמרתי ושלחתי לו חיוך מסתובבת לכיוון רוי במהירות צופה בו מתרחק עם מזוודתי מהאזור. נשמתי עמוק וניגבתי את ידיי שהחלו להזיע על מכנסיי הסתובבתי אל סתיו שולחת לו חיוך קטן.
פתאום שמישהו אחר עוזר לי הוא מתייחס.
"נו אין לך משהו רע לומר על רוי. על אוראל הטפת לי בלי סוף." ירקתי והרמתי גבה.
"הלוואי שיכולתי לומר עליו משהו. אבל אני מכיר אותו והוא בחור טוב." אמר בשקט, כאילו מפחד שאשמע זאת. כאילו המילים הללוו שהוא עצמו אמר, פוגעות בו.
הוא העביר ידו בשיערו הסתובב והלך בועט באחת האבנים והיא עפה הרחק לשיחים.
ידו האחרת שלא עוברת בשיערו מכווצת לאגרוף, בעיית העצבים הרגילה של סתיו.
שיתבגר כבר. "מה זה היה?" עוד קול נשמע לידי פערתי עיניי ובלעתי רוקי בכבדות איך שכחתי ממנה.
"אמא!" צייצתי במבוכה ענקית.
"מגיעים לי כמה הסברים לא?" שאלה והרימה גבה משועשעת לגמרי מהמצב.
"רוי הוא הילד שעזר לי עם המזוודה הוא מדהים ויש לו אופי טוב כל כך.
אני חרא בן אדם ועדיין יש לי רגשות לסתיו. שדרך אגב, בזוגיות חדשה עם אחת בשם ונסה. פצצת נצנצים שקרים ופאקציות מהלכת" נחרתי. "בנוסף! סתיו מתייחס אליי רק שמישהו אחר מדבר איתי הוא מתנהג כמו תינוק ואני בכל זאת לא יכולה לשכוח ממנו אני והרגש הדפוק שלי" אמרתי הכל במהירות נשברת מול אימי והיא מושכת אותי לחיבוק מוחץ.
"נכנסת למשולש אהבה אה?" צחקקה והנהנתי.
"טוב. התפוח לא נפל רחוק מהעץ" החזירה בעוקצנות. "מה את עשית במצב הזה?" שאלתי חסרת אופציות.
"תהיי את ותחשבי על הלב שלך על הבחירה שהוא עושה לא על מה שהראש אומר. אם הייתי הולכת לפי הראש שלי ולא מקשיבה ללב רוב הסיכויים שלא הייתי נשואה בכלל לאביך והייתי בוחרת במקום מבטחים שהיה לי בזמנו.
בחור אחד שיתגלה כמישהו שהוא לא. אני שמחה שסיימתי עם אביך ולא איתו. אהבה יכולה לשגע אנשים את יודעת." אמרה וצמרמורת עברה בגופה.
"מי זה?" שאלתי לשמו של הבחור שמרתיע את אימי. "קראו לו מייק" אמרה והנהנתי.
"סלחת לו?" שאלתי. היא הנהנה. "היחסים לא חזרו להיות טובים כמו פעם אבל כן הייתי אומרת לו שלות אם היינו נפגשים.
"פה זה לא המצב אף אחד מהם לא נשמע לי כמו מייק." החזרתי נאנחת מעבירה ידי בשיערי.
"תעשי חושבים עם עצמך תני ללב שלך להנחות אותך. זו הדרך הכי טובה להתמודד עם מצב כזה." אמרה ברצינות.
"ביי ילדה קטנה שלי." נישקה את ראשי ונכנסה למכונית.
"אני לא קטנה!" רטנתי. "בטח שאת כן! את הקטנה שלי."הוסיפה מונעת ממני להוסיף עוד מילה בכך שסגרה את חלון הרכב ונסעה על הכביש מתרחקת ממני. ועוד אני הקטנה!
"את באה" צעק בשאלה רוי והפנתי מבטי פוגשת בו עומד ליד שער הפנימיה.
הנהנתי והלכתי אל כיוונו מתקדמת מהחניה אל השער הגבוה והרחב. שעליו מונח שלט ברוכים השבים.
המשכתי להקדם עם רוי כשראשי עסוק במחשבות על משפט אחד מעורפל שלא ברור משמעותו. תני ללב להנחות אותך אנג'ל. תני ללב להנחות אותך.
מה זאת אומרת לתת ללב להנחות אותי איך עושים את זה?
אמא והחידות שלה.
.........
לא הפרק הכי טוב שלי אבל הראש שלי לא כל כך פה מצטערת מקווה שתבינו אהובים שלי❤
YOU ARE READING
Play with the player (dangerous love 2)
Боевик✖ אנג'ל כבר מזמן לא ילדה קטנה היא גדלה ועכשיו היא כבר בת 17 נולדה לתוך העושר הזה ורק רוצה לברוח ממנו. היא תלמידה מצטיינת כמו אמא שלה ועקשנית כמו אבא שלה. היא חלק מחבורה שבנויה מילדים שגדלה איתם. והיא רק בת 17 קרועה בין שני עולמות אחד של פשע והשני, ה...
