המצב ביני לבין סתיו לא יכול להיות מתוח יותר אפשר לתתוך את האוויר עם סכין.
כל הבוקר שהינו באותו בית ואפילו שלום לא החלפנו. אף אחד לא היה מוכן לדבר עם השני,השקט הזה לא היה בריא לשני הצדדים.
גיל ואשתו אביגייל שהיא אישה מדהימה אני כל כך אוהבת אותה, יצאו לבדיקה שגרתית אצל הרופא לקראת האח החדש של סתיו. הבדיקות החלו להיות גם בשבת עקב ההריון המתקדם ועקב היותו רופא פרטי, ובעיקר בגלל גיל הלחוץ והמאיים ששומר על אשתו והתינוק בכל מהלך ההריון, זה הזוי על הכאב הכי קטן שלה הוא קופץ ועושה מזה סרטים. אהבה שלהם כל כך יפה ,אני מאחלת לכולם אהבה כזאת. לכולם חוץ מלוונסה.
העזיבה של השניים רק הגבירה את המתח כי אם קודם היה קצת רעש של דיבורים, צחוקים, אכילות והתארגנויות. עכשיו בכלל יש שקט, שקט מעיק. "מה נהיה איתנו" שאל סתיו ואני משכתי בכתפיי. "אתה זה שמתחמק אני לא מבינה מה אני עשיתי לך?" מלמלתי היי תי על סף פריקה אבל שמרתי את ההטחות שלי בלב לא רוצה להוציא אותם עליו. הטלפון שלי צלצל מונע מסתיו להחזיר לי תשובה. על הצג תמונה של אוראל הופיעה אני לא בטוחה שזה הזמן המתאים. ניתקתי. "נו" זירזתי את סתיו, והוא התכוון לענות ששוב צלצול הופיע. "תעני" אמר בקול נוקשה, גורם לי לגלגל עיניים ולהוציא נחירת בוז לפני שתפסתי את הטלפון בידי עונה למתקשר. "היי אוראל" אמרתי, מתחילה להיות מובכת מהסיטואציה. "היי יפה, אנחנו צריכים להיפגש לא ראיתי אותך כבר יום" אמר וגיחכתי. "לא ראיתי אותך כבר יום. איכ איזה בן אדם קיטשי" סתיו מלמל בעצבנות וגלגלתי עיניים. הוא היה הרהה יותר גרוע מאוראל כשהיינו יחד הרבה הרבה יותר גרוע. המחשבה עלינו כזוג גרמה לי לחייך. "אני מצטערת אסור לי" אמרתי נזכרת בבקשת אימי. הוצאתי את הטלפון מספיקר לא מעוניינת שסתיו ימשיך לצוטט לי לשיחה. הוא התחיל להתעצבן על כך וקימץ את ידו הימינית. הרגל שלו מגיל קטן שהוא מתעצבן ומנסה לשמור על כך בפנים. "נו אנג'ל אני החבר שלך אני רוצה להיפגש איתך בבקשה בשבילי" אמר, ונשכתי את פנים שפתיי, סתיו הסתכל ללא הבנה. "טוב בסדר. אבל יותר מאוחר נדבר על זה." אמרתי, יודעת שאני הולכת להתחרט על כך. הבטחתי לאמא שלי שאני לא אצא מהבית. אבל, זה אוראל הוא החבר שלי, הוא יגן עליי, אני בטוחה איתו הוא הגלגל הצלה היציב שלי לא? אין לי מה לפחד.
"ביי" אמרתי וניתקתי. "מה הוא אמר, מה הוא רצה ולמה הסכמת" שאל סתיו בתוקפנות, גורם לי ללכת אחורה מעט. "תרסן את עצמך ומהר. אני דיברתי איתו וזה ממש לא עניינך אז אל תתערב" החזרתי לו ומילותיי גם הן מלאות תוקפנות. רציתי להחזיר לו, רציתי להראות לו שאני התקדמתי בחיים האלו. שאני לא מחכה לו יותר שיתנצל ויחזור אליי שאני ממשיכה הלאה. ואולי, באיזה שהוא מקום רציתי לגרום לו לקנא, רציתי לקוות שהוא עדיין מרגיש אליי משהו, תקוותי התמוטטה באחת כשאמר "בכל מקרה לא אכפת לי, את חייה בסרט אם את חושבת שזה מעניין אותי מה את עושה. אני פשוט הבטחתי לאמא שלך שאשמור עלייך זה הכל. אני בכל מקרה שונא לעשות בייביסיטר לילדות קטנות" ואחרי זה הוא הסתובב והלך לחדרו דמעה מצאה את דרכה ללחיי. המילים שהטיח בי, אני לא מבינה מה עשיתי לו, למה הוא מתנהג אליי כמו זבל. למה זה מגיע לי לתת את הלב שלי למישהו שמחדש דורך לי עליו ושובר אותו. אני צריכה להודות לך סתיו, כי אם קודם היו לי התלבטויות אם לצאת עם אוראל או לא, ברגע זה הפכת את ההחלטה שלי להרבה יותר קלה.
נכנסתי לוואטסאפ לשיחה שלי ושל אוראל.
'ניפגש בשמונה, בפנימיה' שלחתי לו ושני וי כחולים הופיעו על הצג. ההודעה נקראה.
'תתלבשי יפה, הולכים לדייט' החזיר. וחיוך טיפס על פניי אני צריכה להתרכז באוראל ולהשאיר את סתיו מאחור להשאיר אותו עמוק מאחור עם כל הזכרונות שלנו וליצור חדשים יחד עם אוראל.
...................
איך?
ואוו אני בעצמי לא יודעת איך הפכתי את סתיו לדמות רעה אני הורסת לעצמי את הסיפור😅
דעות. מחשבות. תגובות. אשמח לשמוע❤
YOU ARE READING
Play with the player (dangerous love 2)
Action✖ אנג'ל כבר מזמן לא ילדה קטנה היא גדלה ועכשיו היא כבר בת 17 נולדה לתוך העושר הזה ורק רוצה לברוח ממנו. היא תלמידה מצטיינת כמו אמא שלה ועקשנית כמו אבא שלה. היא חלק מחבורה שבנויה מילדים שגדלה איתם. והיא רק בת 17 קרועה בין שני עולמות אחד של פשע והשני, ה...
