Play with the player (dangerous love 2)

פרק 17

נ.מ קורל
"היי אבא" אמרתי כשנכנסתי למכונית סוגרת אחריי את הדלת.
"היי חמודה" החזיר ושלח לי חיוך.
"מה התוכניות להיום" שאלתי.
"הולכים הביתה, מתארגנים, ומכינים שולחן לאורחים" סיים דבריו. "אורחים?" שאלתי לא מבינה. "אה לא סיפרתי לך, זוכרת את החברה שלי שאנחנו כבר שנתיים ביחד ראית אותה כמה פעמים אבל לא את הבת שלה" שאל והמהמתי זכור לי משהו כזה. "אז החלטנו להפגיש ביניכן היום" אמר מפיל את הפצצה. "מה" כמעט צוחתי. "אני לא מוכנה! אין לי מה ללבוש" התחלתי לתרץ. יש לי כמה אופציות לבוש בראש האמת היא, שאני פוחדת שהיא תקח לי את המקום שהיא תקח את אבא שלי, יכול להיות שאני מקנאה אבל הסיבה שלי מוצדקת. "קחי" אמר וזרק לי טלפון וצרור מפתחות ענק. "מה זה" שאלתי.
"בטלפון כתוב הקוד שמבטל את האעזקה של הקניון המפתחות יפתחו לך אותו ואת החנויות יש לך אישור מכל מנהלי החנויות הם בכל מקרה חייבים לי" אמר ופערתי עיניי. "ובונוס קטן, הבת של ורוניקה תצטרף אלייך ואתן יכולות לקחת מה שתרצו." הוסיף וחיוך התפרס על פניי. רגע, תחזור אחורה. "מה!" שאלתי בתוקפנות. "למה אני צריכה לקחת איתי את הבת של ורוניקה" שאלתי ,לא מבינה.
"כי אתן עומדות להיות אחיות" אמר והרים את ידו, טבעת אירוסים ישבה על אצבעו.
אני כזאת בת רעה, אפילו לא ידעתי שהוא התארס. "אוקיי אבא. אני רק רוצה שתהיה שמח" אמרתי בשקט. נושכת פנים שפתיי לא יכול להיות שהבת של ורוניקה עד כדי כך גרועה, אולי אני סתם עושה עניינים ודרמות. אולי היא בן אדם חמוד ונוכל לצרף אותה לחבורה שלנו. "אז את מודה שכן יש לך מה ללבוש" אמר. הוא הכניס אותי למלכודת הוא הציע שנלך לקניון אחרי הארוחה. "טריק יפה אבא, אבל האמת היא שאני קצת קצת מקנאה" אמרתי מובכת ומבויישת. "את לא צריכה לקנא קורלי אין לך במה אף אחד לא יחליף אותך, את יודעת זה יעשה לך טוב להיות עם עוד חברה בגיל שלך בבית. תוכלי להיות האשת סוד שלה והיא שלך אני רוצה שתהיה לך דמות נשית והאחות תהיה רק בונוס, אתן יכולות להיות החברות הכי טובות לא ככה?" שאל. ואני חייכתי הוא תמיד יימצא דברים טובים לומר, מזכיר לי קצת את אנג'ל.
"אתה צודק, אני לא יודעת בכלל מה חשבתי לעצמי אין לי במה לקנא" אמרתי, מתחרטת על הרגע שהמחשבה הזאת עלתה לראשי.
"את יודעת שהיא לומדת איתכם בפנימיה" אמר כדרך אגב. "באמת, איזה קטע" החזרתי מחייכת, מסיטה מבטי לחלון ומנסה לדמיין את מראה של הנערה המדוברת. בטח ראיתי אותה פה ושם בפנימיה נכון?
"הגענו" הכריז ויצאתי מהמכונית לוקחת את המזוודה ורצה לפנים הבית דוקפת וממלמלת שלום לעוזרת בית שפתחה לי לפני שאני רצה למעלה לחדרי.
ריח של בית, התגעגעתי. נכנסתי לחדר ארונות והחלתי לחפש בגד מתאים להיום בערב, כשמצאתי אחד כזה הוצאתי אותו והנחתי על מיטתי. שמלה לבנה ארוכה. פשוטה אבל יפה עם סרט לבן לקשירה במותן .
נכנסתי למקלחת מתארגנת ומתלבשת, השעה שש בערב הן מגיעות בעוד חצי שעה.
"קורל, רדי" אבא קרא לי מלמטה. ירדתי במהירות במדרגות עומדת ליד אבי המתרגש שמחתי לראותו כך. הרבה זמן עבר מאז היה מאושר. פעם חשבתי שהוא לא ייתגבר על מוות אימי לעולם. הוא היה כל כך שבור אני שמחה שמישהי הצליחה לרפא לו את הלב.
דפיקות נשמעו בדלת ואבי פתח בשמחה מחייך ומחבק את ורוניקה. אישה יפה מאוד אותה זכרתי עוד מפגישתנו האחרונה. "היי" מלמלתי בשקט שהיא צחקקה הנידה בראשה ומשכה אותי לחיבוק גדול. תמיד הייתי ביישנית ליד אחרים. "תפסיקי להתבייש ממני קורלי חשבתי שאנחנו כבר חברות" אמרה וחיוך מבויש טיפס על פניי סומק הצטרף גם הוא לחגיגה. "קורל, אני רוצה שתכירי את הבת שלי ונסה, ונסה זאת קורל" אמרה וחיוכה נשאר על פניה, חיוכי לעומתה ירד באותה המהירות בה עלה עיניי נפערו ובתוכי תחושת גועל נבנתה. אין סיכוי! "רק לא את" צעקנו באותו הזמן אחת על השנייה בהלם מהמראה שהוצג לפנינו.