Play with the player (dangerous love 2)

פרק 19

נ.מ אנג'ל:
"תתנהגי רגיל ובואי איתי" לחש לאוזניי והנהנתי. הוא כיוון רובה לגבי.
הוא חמוש ואני לא, אני מעדיפה לא להתגרות במזל. הוא החזיר את הרובה למכנסיו והשאיר כסף על השולחן, אפילו לא נגענו באוכל.
יצאנו מהמסעדה ונכנסנו לסמטה ליד.
"אני כל כך מצטער אנג' את לא יודעת כמה" אמר וכיוון את הרובה לגופי. השתנקתי והסתכלתי בעיניו. "את לא תמותי אנג'י זה רק ירדים אותך עד שג'ייקוב ייקח אותך" אמר ושחרר צחוק הוא התקרב אליי וליטף את הלחי שלי. "את יפה" מלמל ופרץ בצחוק. "את יודעת" החל לומר. "שיקרתי קודם. אני כן בהשפעת הסמים. ואולי, דווקא בגלל זה יהיה לי יותר קל ללחוץ על ההדק" אמר באמצע פרץ הצחוק שלו. יכולתי להגיע אל הרובה. יכולתי, אבל פספסתי את ההזדמנות. מה קורה לי? קמתי ממקומי והתקרבתי אליו מתכוונת לתת לו אגרוף, ידי רעדה לא יכולתי להכות אותו לא יכולתי לגעת בו לא הייתי מסוגלת.
"את פשוט חלשה מידי את מפחדת לפגוע בקרובים אלייך את לא מסוגלת, זאת נקודת חולשה שלך בדיוק הנקודה שג'ייקוב רצה שאני אלחץ עליה. אל תספרי לו. אני מניח שזה לא משנה יותר נכון?" שוב צחק וכיון את הרובה כלפיי. היד שלי לא הפסיקה לרעוד.  "אני מצטער אבל התמכרתי אנג'ל ואין לי ברירה אחרת לצאת מהבלאגן שנכנסתי אליו" אמר וידו שהחזיקה את הרובה רעדה גם היא לא יכולתי לזוז הייתי משותקת דמעות לא הפסיקו לזלוג, זהו זה נגמר.

נ.מ תהילה:
"הגענו" הכריז מתן ויצאתי מהמכונית שולחת לו חיוך נבוך.
"בואי" אמר תופס בידי ויחד נכנסנו אל תוך המסעדה שהכרתי היטב שמחתי שהוא מכיר את המקום הזה גם. "את נראת מאוד יפה היום" אמר ואדום קישט את פניי. אני לא מפסיקה להיות מובכת לידו.
הוא צחק. "אני אוהב את הסומק הזה" אמר מניח נשיקה על שתי לחיי ומתקדם עם המארחת אל שולחננו. עמדתי באותו המקום לכמה שניות בוהה באוויר מתאפסת על עצמי ומתקדמת אחריו בצעדים מהירים. הגענו לשולחננו, הוא הזיז לי את הכיסא והתיישבתי מודה לו. הוא הלך לכיסא שמולי והתיישב.
"אני.." החל לומר ושתק. הסתכלתי עליו עיניי מלאות סקרנות, הן רעבות לשמוע את מילותיו.
"נו" האצתי בו והוא הסמיק. אלוהים, עד שחשבתי שהוא לא יכול להיות יותר חמוד!
"אממ... אני רציתי להגיד לך כבר כמה זמן ש..." הוא שוב עצר לקחת אוויר ושחרר. הוא לחוץ הנחתי את ידי על ידו שנוקשת בשולחן בלחץ והסתכלתי בעיניו. "אני מרגישה אותו דבר." פטרתי אותו מלהסביר את תחושותיו והוא נשם בהקלה. "או אלוהים כמה חיכיתי לשמוע אותך אומרת את זה" מלמל וגיחכתי.
"נחמד לשמוע את זה שוב" אמר מחייך. "שוב" שאלתי בבלבול. "כאילו, כן בחלומות שלי זה נחשב סוג של" אמר ושם ידייו על פיו כשהבין מה הוא פלט. "אתה חלמת עליי" שאלתי, מרימה גבה והוא הסיט מבטו ממני מסתכל על כל דבר חוץ מעליי. "אני לא יכולה איתך יותר" אמרתי קמה ממקומי. "עשיתי משהו" שאל בחשש. "אתה כזה מקסים" אמרתי עוטפת אותו בחיבוק הוא לא חיכה שנייה נוספת וכבר הצמיד אותי אליו יותר.
לפתע כל הקור שעטף אותי קודם הפך לגל חום.
"אני יכולה להישאר ככה לנצח" מלמלתי "גם אני" החזיר וחייכתי.
פתחתי אני עיניי ופי נפער.
"אלה לא אנג'ל ואוראל" שאלתי ומתן התנתק מחיבוקנו מסתכל גם הוא על השניים ממבט ראשוני אפשר לחשוב שהכל בסדר אבל שמתי לב לדרך בה אנג'ל הולכת עם אוראל. משהו מוזר פה. "איזה חמודים הם" מתן אמר. "לא נראלי. בוא" אמרתי. תופסת בידו ומתחילה ללכת בצעדים מהירים מנסה לתפוס את השניים במבטי התנגשתי במלצרית. "סליחה" מלמלתי והמשכתי ללכת יד אחת ממשיכה לתפוס את מתן.
"שש" לחשתי שמתן ניסה להשחיל מילה הוא הסתכל לכיוון שהסתכלתי וראינו את אוראל מכוון רובה כל אנג'ל. "ידעתי שמשהו מוזר" לחשתי אל מתן.
אוראל נראה לא מפוקס אבל בכל זאת ממוקד במטרה שלו, אנג'ל. הוא החל לדבר מלמולים שלא הבנתי.
היא קמה ממקומה. תרביצי לו!
היא לא זזה היא עמדה קפואה עם ידה באוויר מול פניו ידה החלה לרעוד והיא התרחקה ממנו.
עכשיו כן הצלחתי לשמוע את מילותיו.
"את פשוט חלשה מידי את מפחדת לפגוע בקרובים אלייך את לא מסוגלת זאת נקודת חולשה שלך" לא הצלחתי לשמוע יותר מזה.
זהו זה זה הסוף שלו הרובה מכוון לאנג'ל דמעות זולגות מעיניה. מה עושים מה עושים?
הסתכלתי מסביבי מנסה למצוא חפץ להשתמש בו. "ממתי המגש הזה הגיע לי ליד" לחשתי בתהיה למתן. "ניסיתי לומר לך לקחת את זה מהמלצרית מהלחץ" אמר. לקחתי למלצרית את המגש בידי השנייה ולא שמתי לב. מושלם.
לא חשבתי יותר מידי כשקפצתי לעזרת חברתי מנסה לפגוע באוראל עם המגש. הוא הסתובב. פספסתי הרגשתי משהו פוגע בידי העפתי מבט. הוא ירה בי.
"לא" שמעתי את אנג'ל צועקת לפני ששקעתי לשינה עמוקה.

*נקודת מבט אנג'ל*
"אתה צודק החברים שלי הם באמת הנקודת חולשה שלי" סיננתי לעברו בזעם. תופסת במגש שלפני כמה רגעים נפל ודפקתי לו בראש. גורמת לו ליפול לרצפה. ירקתי לעברו.
הוא תפס ברגלי ומשך אותי לרצפה. נפלתי.
"אח" סיננתי בכאב כשהרגשתי חום במצחי.
דם.
ניסיתי להגיע לרובה שעף הרחק מאיתנו אבל הוא משך ברגלי לכיוונו.
הגענו למצב שהוא מעליי מחזיק את המגש עצמתי את עיניי בחוזקה.
ירייה נשמעה פתחתי את עיניי רק כדי לראות את מתן עומד מול אוראל עם הרובה לכיוונו. הוא קפוא לא מבין את מה שהוא עשה, דחפתי את אוראל ממני רצה לתהילה. מתן נטל את הרובה מידיו ורץ לתהילה גם הוא הוצאתי את החץ מידה. מתן התכוון להרימה. עצרתי בעדו. "אני מעדיפה שתרים אותו" אמרתי, וגועל מילא אותי. הוא הנהן והרים על גבו את אוראל.
הרמתי את תהילה על גבי בצורת שק קמח מחזיקה ברגלייה בחוזקה מפחדת להפילה ונשענת קדימה כדי שתוכל להישען עליי בלי ליפול.
"קדימה, צריך ללכת מכאן כמה שיותר מהר" אמרתי יודעת שהרכבים של ג'ייקוב בדרך.
"אני אסביר לך הכל אחר כך מהר" אמרתי שהוא עמד קפוא במקום. הוא התאפס על עצמו והחל ללכת איתי. השתעלתי ללא הפסקה מרגישה את הפצע במצח שורף ומחמיר. רגליי נעשו רועדות וחלשות ופחד מזיהום במקום התפשט בגופי.
כמעט נפלתי על הרצפה והמשקל של תהילה לא ממש עזר לי. בקושי התרחקנו מהמסעדה עדיין אפשר לראותה בברור.
נאנחתי הטלפון שלי נהרס אני מיואשת ואני מרגישה שעוד רגע אני מתעלפת ומצטרפת לתהילה הישנה.
"אנג'ל" מתן צעק כשכשלתי וכמעט נפלתי יחד עם תהילה.
"אני בסדר" לחשתי מתייצבת ומתחילה להתקדם.
הרגשתי הקלה בגופי והסתובבתי רק כדי לראות את רון סוחב את תהילה.
"מה אתה עושה פה" שאלתי לא מבינה. "מתן, התקשרת אליו?" שאלתי לא מבינה מתי הוא הספיק. "הם הרגע הגיעו" אמר מתן וצמצמתי עיניי. "הם?" שאלתי ומתן הנהן. משום מקום מישהו הרים אותי ונשא אותי כמו כלה.
"סתיו" מלמלתי והסתכלתי על עיניו היפות.
"אלוהים אנג'ל נפצעת" אמר בלחץ והסתכל על מצחי. "סתיו" מלמלתי ושיעול יצא מפי הוא הניח נשיקה על ראשי. "את רותחת" אמר וחיזק את אחיזתו בי. "אני אהרוג אותו" צעק ועיניו התכהו. "דיי" לחשתי ונצמדתי אליו יותר.
"צריך. לברוח. ג'ייקוב. פה." מלמלתי, העייפות התחילה להשתלט עליי.
"תכף נסיכה" לחש. מתן רון וסתיו התקדמו למכונית השחורה שהכרתי היטב המכונית של סתיו לא החזקתי יותר. "לילה טוב תו תו" לחשתי לפני שנפלתי גם אני לשינה.

*שנת 2007*
"אנג'ל מה את עושה?" אמה שאלה בצחקוק מתעדת הכל בסרטון.
כאשר אנג'ל קשקשה לסתיו על הפנים עם צבעי הפנים בחופשת פורים.
"צובעת את תו תו" אמרה ושחררה צחוק.
גיל נכנס לחדר והצטרף לצחוק של אמה.
"עכשיו אני יפה" אמר סתיו למצלמה ואנג'ל הנהנה והניחה נשיקה על הלחי שלו.
"אתה הכי יפה" אמרה וחיבקה אותו והוא מובך כולו, החזיר לה.
"אז את תפסיקי לקרוא לי תו תו זה מוזר" אמר בקולו החמוד. "אין שום סיכוי" קבעה עובדה וניערה את ראשה במהירות גורמת לקוקו החמוד שלה לעוף מצד לצד. ולסתיו בין החמש לזעוף.
............

"לא אנג'ל" מלמל סתיו והניח ראשו על ראשה מהדק אחיזתו.
רון ומתן נכנסו למכונית מאחורה. על רון נחה תהילה. את אוראל הם הושיבו באמצע שהוא עדיין ישן. ומתן בצד השני. מקדימה ישב סתיו בכסא הנהג ולידו ישנה אנג'ל.
סתיו החל דוהר בכביש לכיוון הבית של אנג'ל יודע ששם הם יוכלו לקבל עזרה, ומענה למה אוראל קשור ואיך.
הוא חשד באוראל, הוא ידע שהוא לא סתם שונא אותו.
.........................
איך?
אני לא כל כך אהבתי את הפרק.
מקווה שהבא יהיה יותר טוב
מקווה שאהבתם❤
איזה חמוד מתן💕
אם הייתם צריכים לבחור אחד מהדמויות בתור בן/ בת זוג מי הייתם בוחרים?