אני כותבת לכם מהאוטובוס רחמו עליי אם תראו שגיאות❤
..............................
עמדתי בבית הקברות עם ידיים רועדות ודמעות חמות שזולגות בכאב רב.
גופי משותק ומבטי נעוץ במצבה ספציפית של קבר ספציפי ולינסון.
גופי שנמצא בחוסר שעות שינה רב מאיים ליפול על האדמה המלכלכת.
אימי מלטפת את כתפי ועם כמה שהיא מנסה להסתיר גם היא דומעת.
בשעות הצהריים נתנו לי אישור ושחררו אותי מהפנימיה כדי שאגיע לכאן.
מאז ומתמיד לראות את אבא מכווץ ודומע ללא הפסק, ליד הקבר של אמא שלו היה הדבר הקשה ביותר עבורי.
אני אוהבת את אבי כל כך, ובתור ילדה קטנה לא הבנתי למה תמיד בתאריך הספציפי הזה הוא היה שקט עם עיניים אדומות שקוע במחשבות ובזבל של עצמו.
כשהייתי בת ארבע עשרה, לאחר שעשו לנו בבית ספר הרצאה על סמים החלתי לחשוש שאולי אבא שלי משתמש בהם בתאריך הזה בדיוק ולכן הוא נראה כך, אז החלטתי לפתוח את הפה ולשאול.
בתור אחת שהייתה ילדה שמסיקה מסקנות מהר מידי ולא חושבת פעמיים לא ממש שאלתי אותו אם הוא צורך סמים יותר כמו צעקתי עליו על חוסר האחריות שלו ודרשתי ממנו שיפסיק לקחת את החומרים המזיקים הללו.
הייתי כל כך מובכת מתגובתו, הוא בתגובה שלח לי חיוך קטן והחל לספר לי את הסיבה האמיתית. הסיבה שהייתי צמאה לגלות כל שנותיי.
אמא שלו נפטרה בתאריך הזה. נפטרה מסרטן אמא שלו אותה אחת שנקראתי על שמה, רוז.
נכון, לא הכרתי את סבתי אבל כאב לי כל כך על הכאב שאפף את אבי וגרם לו לדכאון רב.
היו ימים שהייתי באה לפה לבדי ומדברת לאבן הקרה כאילו הדמות שראיתי רק דרך התמונות חייה ונושמת.
מסתכלת עליי ומדברת איתי מחייכת בשלווה ואומרת מילים חכמות ויעילות.
הרגשתי חיבור לאדם שאפילו לא הכרתי.
כשסיפרתי זאת לאבי וכבר ראיתי בראשי איך הוא מתפקע מצחוק על המחשבה המגוכחת, הוא רק חייך וסיפר כי הבטיח לאמו שיקרא לבתו הראשונה רוז בתור אחד משמותיה.
מסתבר שאמא שמעה על כך בזמן היותם זוג וכך כשנולדתי השם הזה התווסף לתעודה שלי.
הוא גם אהב לומר כי כשהייתי ילדה קטנה היה לוקח אותי למקומות שהוא היה הולך איתה וכל פעם שביקרנו את סבא, סבא לא הפסיק לומר כמה שאני דומה לה.
אם זה בתווי פנים או בנמשים שמסודרים בצורה כמעט לא טבעית כאילו ציירו נמש נמש במקומו.
ובעיקר עיניי האפורות היחידה במשפחה שירשה אותן.
סער הקטן ירש עיניים כחולות ויפיפיות.
השעה כבר עשר בלילה אבי בחדרו נח לאחר כל היום הזה שסחט ממנו כל כך הרבה רגשות ומאמץ ואילו אמא לא פסקה מלנדנד את סער הקטן שסירב להרדם בעוד היא עצמה מתחילה לסגור עיניה בעייפות.
צחקקתי מצקצקת בלשוני.
לקחתי את סער מידיה והחלטתי לדבר איתו כאילו היה בן גילי סיפרתי לו על סתיו, סיפרתי לו על הפנימיה ולאט לאט הוא החל להרדם.
חייכתי. הנחתי אותו בעריסה וחזרתי לסלון רואה שאמא נרדמה על הספה. הלכתי לחדר ארונות לוקחת שמיכת ספייר ממדף המצעים
וחזרתי לסלון מכסה את אימי ונושקת ללחייה.
עליתי לחדר הוריי מחייכת לאבי ששלח לי חיוך קטן ופרס ידיו לצדדים רצתי מחבקת את אבי חזק. הוא נשק לראשי והזדקפתי כששחרר את החיבוק.
"לילה טוב אבא" לחשתי בחיוך.
"לילה טוב. רוז שלי" החזיר וחיוכו גדל.
הסתובבתי והלכתי לכיוון החדר האחרון שעדיין לא הייתי בו. לחדרי.
החלפתי לפיג'מה וכיוונתי את השעון כדי שאספיק לחזור מחר בזמן לפנימיה. נכנסתי מתחת לשמיכה החמימה ועצמתי עיניי שוקעת בשינה בידיעה שאבא הלך לישון מחוייך והפעם צלחנו את היום הזה בצורה טובה מאוד יחסית לקודמות.
................
"ביי אמא" אמרתי מנשקת את לחייה לוקחת את התיק עם הציוד הלימודי שכבר הכנתי מראש אתמול והתקדמתי לכיוון שערי הפנימיה.
עצרתי לרגע. נשמתי ושאפתי מרגיעה את הרוחות שמשתוללות בתוכי כבר מתחילת הבוקר.
לאחר השלמת שעות השינה החסרות והרגעת הראש הכאוב שלי. לאחר הידיעה שעברנו את היום בשלווה פלאשבקים מצהריי אתמול תקפו אותי. לפתע מילותייה של ונסה קיבלו משמעות מה שלא קורה הרבה, התמונה התבהרה ולא היה קשה להבין ולגלות כי היא דיברה על סתיו.
כל כך כעסתי שהיא העזה לערב אותי במערכת יחסים שלה איתו. לא היה לזה כל קשר אליי סתיו ילד בוגר שיודע להחליט לעצמו לבד בלי אדם נוסף שינחה אותו.
חוץ מזה גם כעסתי על הדרך שהוא בחר להיפרד ממנה לא שזה ענייני אבל לזרוק בת זוג, אחת שחווית איתה זכרונות ורגעים יפים, בכזו קלות זה היה אכזרי. גם אני הייתי כועסת ומחפשת קורבנות להאשים.
אם הוא רק היה מבין לפני שהוא פועל אם הוא רק היה מצליח לתעל את הכעס שלו כמו שצריך ולא לצאת מהכלים.
שוב, אין זה ענייני לכן הדבר פחות הכעיס אותי מהעובדה שונסה הפילה עליי אחריות מלאה על הפרידה שלהם.
צעדתי עד מפתן הדלת מושכת בכך את תשומת המורה.
היא חייכה והנהנה קלות בראשה החזרתי הנהון קטן ונכנסתי סוקרת מבטים שנשלחו לעברי.
מבטי נתפס על ונסה היא ישבה בסוף הכיתה משהו בעיניה נראה לי, שבור. הרגשתי רע בשבילה והזדהתי איתה באותו הזמן.
"בואי נראה איפה נושיב אותך" מלמלה וחיפשה אחר מקום פנוי בכיתה.
על המקום שליד ונסה היא דילגה והמשיכה לחפש מקום ישיבה אחר.
מנסה לבדוק בראשה מה התוצאות העתידיות שיכולות להיות במקרה ותעביר ילדים למקומות אחרים כדי שיתפנה בשבילי.
הכל רק שלא אשב על יד ונסה.
המורים שמעו על התקרית עם המנהל על אבא של סתיו ועל הגב שיש מאחוריי. אני חושבת שזה גרם להם לפחד ולשלול אוטומטית כל רעיון כלשהו שכולל אותי ואת ונסה יחד.
המורה נראתה מיואשת ולא ידעה את מי להעביר. ברור שהיא תרגיש ככה, היא בזבזה רבע שעה משעות הבוקר על הסידור המדוייק הזה. את המידע הזה השגתי מאור בתוספת שאלת איפה את. זה היה שהייתי בדרכי הנה.
התחלתי להתקדם לכיוון ונסה ותפסתי את הכסא שלידה.
התיישבתי והמורה חייכת בהוקרת תודה.
"את לא צריכה לשבת פה רק כדי לשמח את המורים. את יכולה לשבת שם ליד החברה שלך, אני לא צריכה רחמים!" נבחה עליי ונסה מגלגלת עיניים
היא מתגוננת.
נכון היה מקום פנוי ליד אור. מצד אחד המורה לא רצתה שאשב ליד אור כי אז אור ואני נפטפט לה כל השיעור מצד שני היא פחדה להתעסק עם "הגב" שיש לי בכך שתושיב אותי ליד ונסה.
אני בטוחה שאם הייתי מחכה עוד קצת, היא הייתה מתייאשת ושולחת אותי ליד אור ולכן זאת לא הסיבה שבחרתי לשבת דווקא ליד ונסה.
"המחשבה שלך שגויה ונסה. אני לא פה מרחמים אוקיי, אני פה כדי להבהיר משהו. סתיו ילד בוגר שעושה החלטות לבד!
נכון, לפעמים הוא אדיוט שלא יודע איך לבטא את עצמו כראוי וזה פוגע באחר אבל הוא אחראי על ההחלטות שלו. אני לא קשורה לפרידה ביניכם כלל. רק שיהיה ברור" הסברתי עוצרת ונושמת עמוק.
"חוץ מזה, נראת שבורה, הייתי שם עברתי את זה אני פה מהזדהות מהידיעה עד כמה תמיכה והבנה חשובה ברגעים כאלו" אמרתי שולחת חיוך קטן.
לא היה קשה לראות כי יש הרבה מעבר לפרידה מסתיו כמו צלקת נפשית שסתיו פתח כשנפרד מונסה בכזו חוסר התחשבות.
לא רציתי לתת לונסה ליפול לתהום של עצב, של דכאון.
ונסה הסתכלה עליי מופתעת לפני שחיוך קטן הופיע על פניה. לא החיוכים שהיא שולחת כל יום אלא חיוך מסוג אחר חיוך אמיתי.
לקחתי ידה בידי וליטפתי אותה בניחום.
הסתכלתי בעיניה משהו אחר נראה בהן מאחורי העיניים השבורות ראיתי משהו נוצץ. משהו שרוצה להתפרץ משהו שמתחיל להבנות שם. ראיתי תקווה.
............
איך?
!אנחנו מתחילים לגרום לונסה להיפתח!
מוכנים לגלות מה יש מתחת לאישיות הערמומית🤔
.
אשמח לשמוע ניחושים על הסיבות שהפכו אותה למי שהיא? לכו תדעו אולי אחד הניחושים יהיה הנכון....
בואו נעשה משחק קטן!
אם מישהו יצליח לנחש את הסיפור על העבר של ונסה אני מפעילה את המוח העצלן שלי וכותבת לכם עוד שני פרקים🤗
😏נראה אותכם🙄
YOU ARE READING
Play with the player (dangerous love 2)
Action✖ אנג'ל כבר מזמן לא ילדה קטנה היא גדלה ועכשיו היא כבר בת 17 נולדה לתוך העושר הזה ורק רוצה לברוח ממנו. היא תלמידה מצטיינת כמו אמא שלה ועקשנית כמו אבא שלה. היא חלק מחבורה שבנויה מילדים שגדלה איתם. והיא רק בת 17 קרועה בין שני עולמות אחד של פשע והשני, ה...
