כשהכתב משתנה לככה סימן שזה פלאשבק
פרק שני להיום על חשבון שבוע שעבר מקווה מפצה.
קריאה מהנה💜💜
*נ.מ ג׳ימין*
באתי לחזור לחדר אבל אז שמעתי קול של בכי, לא הבנתי מי בוכה אז הלכתי לבדוק ומה שראיתי שם גרם לי להיות בהלם טוטלי...
ראיתי את יונגי בוכה, חשבתי שאני הוזה אז הלכתי חזרה לחדר של טאה.
"ג׳ימין אתה יכול לבוא רגע?" שמעתי את אותו הקול קורא לי שוב אז סובבתי את ראשי.
"יונגי אתה מדבר עליי" הייתי מופתע שהוא פנה עליי ועוד יותר מופתע שאני רואה אותו בוכה.
"כן, אתה רואה פה עוד ג׳ימין בסביבה?" הוא שאל ומשך באפו.
"אממ אוקיי" עניתי בהסוס אבל לבסוף נגשתי עליו.
"אתה יכול לחבק אותי אני מרגיש כאילו אני הולך להתעלף?
אני חייב להרגיש בטוח בידיים של משהוא כדי שאם במקרה אני אתעלף זה לא יהיה על הריצפה" הוא שאל והסביר את כוונתו, לרגע נלחצתי אבל כשהבנתי למה התכוון הסכמתי.
"יונגי מה קרה לך הגוף שלך חם מאוד והלב שלך פועם ממש מהר אני מפחד שיקרה לך משהוא" אמרתי עם דאגה אמיתית בלב אני שונא שקורה למשהוא שאני מכיר משהוא רע.
"אני לא יודע פשוט ברגע אחד הרגשתי סחרחורת ובחילה ואז ראיתי שחור והתעלפתי, כשהתעוררתי ראיתי שאני לבד והשעה היתה ממש מאוחרת והוסוק אפילו לא חיפש אותי ועכשיו אני פוחד להתעלף שוב" הוא הסביר את מה שקרה לו, ראייתי החלה להתשטש בגלל כל הדמעות שעמדו לי בעיניים, אני יודע שאני לא אמור לבכות בגלל יונגי אבל זה היה עצוב, פתאום בבת אחת הרגשתי משהוא עוטף אותי עם זרועות חזקות, הזזתי את ראשי אליו וראיתי את יונגי מחבק אותי.
כשעלה השחר הרגשתי משהוא מחזיק לי את היד אבל אני ישן אני לא רוצה לאבד את תחושת החמימות של היד הזאת בידי אני מרגיש צורך לבדוק מי זה אבל אני לא יכול, לא יכול לעזוב את התחושה הזאת שאני חווה, אני רוצה לשמר אותה, אני רוצה לשמור אותה לעצמי ולא אכפת לי מאף אחד, ברגע זה אני פשוט מרגיש טוב מזה הרבה זמן, בעצם מאז החברה האחרונה שלי.
*שנתיים קודם לכן*
"ג׳ימיני איך אתה מרגיש?" סוהו שאלה אותי
"חוץ מזה שהראש שלי מתפוצץ ואני על ארבעים חום, אני 'מדהים'" עניתי לאהובתי בציניות .
"אז אני מבינה שלו יוצאים היום" היא אמרה בעצב.
"סורי בייב אני לא מסוגל לזוז" אמרתי מרגיש רע על שהרסתי לה את התוכניות.
היא החזיקה לי את היד, רכנה קדימה, נשקה לשפתיי והלכה הביתה.
אחרי בערך שעה שכאב לי על שלא מימשנו את תוכניתה החלטתי לנסוע אליה אז לקחתי את אומה שיקפיץ אותי ונסעתי. כשהגעתי לביתה נכנסתי פנימה, שמעתי קולות גניחה קטנים, חשבתי שקרה לה משהוא, אז פתחתי את הדלת בזהירות וחשכו עיניי ראיתי את אהובתי שוכבת עם גבר אחר ולפני שהיא תראה אותי ברחתי משם לא רציתי להאמין למה שראיתי, רציתי להגיד לעצמי שהכל היה שקר, שסוהו אוהבת אותי והיא בחיים לא תבגוד בי ככה, אבל האמת, האמת היתה כואבת, כואבת ונוראית, אני ראיתי במו עיניי את סוהו, סוהו שלי שוכבת עם גבר אחר, סוהו שכל יום אומרת לי לפחות חמש פעמים שהיא אוהבת אותי, אותה סוהו שיכולה להרים לי את המצב רוח מאפס לאלפיים רק ממבט אחד. כשחזרתי הביתה התחלתי לשתות, רציתי להשתכר, שתיתי מהמשקאות החריפים של אפה לפני שאומה עצר אותו.
הפעם הבאה שראיתי את הבוגדת היתה יום למוחרת כשהיא נכנסה עליי הביתה. "עופי מפה זונה!" צעקתי עליה עם שנאה בעיניים
"מאמי מה קרה" הבוגדת שאלה בחשש.
"אני יודע ששכבת עם גבר אחר אתמול, עכשיו עופי מפה זה נגמר" צעקתי עליה בכל כוחי והיא פשוט יצאה בריצה מביתי בוכה.
*סוף פלאשבק*
הרגשתי שפתיים על שפתיי אז פקחתי את עיניי וראיתי את יונגי מנשק אותי, לא יודע למה אבל ישר זרמתי עם הנשיקה והיא הרגישה כל כך טוב.
כשהרגשתי שמשהו מנער אותי התעוררתי מחלומי...
YOU ARE READING
Bts- הכל התחיל בזכות אידיוט
Fanfictionמה קורה כשהחבר הכי טוב שלך מובל לבית חולים ואתה פגוש שם משהו שאתה לא רוצה לפגוש? איך מתמודדים עם זה שכל העבר שלך נמחק לך והדברים היחידים שאתה זוכר זה המשפחה שלך, החבר הכי טוב שלך וחיוך של אדם שאתה לא יודע מי הוא? את כל זה ועוד תגלו בפאנפיק על יונמין...
